תורה ושואה: בשיעורו הרב יששכר היימן מנסה לתת תשובות לשאלות האמוניות על השואה סביב ספר שמואל והמבט שלומדים מדוד מלך ישראל על סיפור פרץ עוזה.

הרבה שאלות באמונה סובבים סביב השואה. תמיד אוהבים לחבר בין השואה להקמת המדינה, אך שוכחים שהתמונה ההיסטורית קצת אחרת. הציונות החלה עוד לפני שחלמו על מלחמת העולם הראשונה ובטח שמלחמת העולם השנייה.

העגלה של הקמת המדינה התחילה לנוע כבר הרבה לפני השואה. בין אם נקודת ההתחלה מוצבת בעליית תלמידי הגר"א, או העלייה הראשונה, השואה מגיעה לקראת הסוף. הזיקה בין השואה והקמת המדינה צריכה עיון.

אבל עיקר הניסיון הוא לנסות להבין את השאלות בכיוון האמוני; מדוע הקב"ה עשה לנו את הדבר הנורא הזה?

כשדוד המלך מחליט לעלות את ארון הברית לירושלים ובאמצע השמחה הגדולה, מת עוזה בתופסו את ארון האלקים לאחר ששמטו הבקר. מה היו נסיבות מותו?

חז"ל והמפרשנים מלמדים שיש עוד רבדים לעונש הזה, שמראה שההתנהלות האלוקית היא הרבה יותר מורכבת ומסובכת על מקרה כזה קטן של עונש על דוד שמושת על עוזה.

מעיון ברש"י ובחז"ל לומדים שמקרה פרץ עוזה – השבר באמצע השמחה הגדולה, מצריך בשביל להבין אותו; רבדים על רבדים על רבדים – שמגלים את הסיבה מדוע הוא נענש. ומכאן גם לומדים שהקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו במספר ריבדים ועומקים, ואין להבין אותם כפי שבני אדם תופסים את ההתנהלות במימד השטחי.

אם על סיפור כזה של מוות של אדם אחד חז"ל מלמדים אותנו שאין יכולת להבין באמת את מה שמתרחש מעל פני השטח, אז לנסות ולתת הסברים של שכר ועונש על הסיבות לשואה, תאי הגזים והגטאות כול הדבר הנורא הזה. אירוע עולמי שחובק כל כך הרבה יהודים ובעל השלכות כל כך רחבות.

אם היה היום נביא בגילוי של הקב"ה שהיה אומר על מה קרה הדבר, אז בסדר. אבל שעה שאין לנו כזה, אז לבוא ולהגיד שזה עונש על הציונות, או כהתנגדות לציונות, על חטאים כאלה או אחרים? האמת היא שאין לנו יכולת הבנה של הדבר הזה, זה הרבה מעבר ליכולת ההבנה האנושית. אם אירוע נקודתי אנחנו לא מבינים אותו על אחת כמה וכמה על תהליך כזה.

הדבר היחיד אנחנו יכולים להגיד זה: "מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת מעייננו".