מאבק מכוער בין בני זוג על גורל בתם הגיע לפני כארבע שנים לפתחו של בית הדין הרבני האזורי, אשר החליט שלאור התנהגות האם כלפי בתה  – יש להעביר את המשמורת עליה לאב.

על פי התביעה להעברת משמורת, שהגיש האב  נטען שהאם לא התירה לאב לראות את בתו, והסיתה אותה בצורה קשה נגדו. בנוסף, נטען שהאם מנעה מהבת להגיע למוסדות החינוך מסיבות שונות ולאורך תקופה, וזאת בין השאר מחשש שהדבר יאפשר למוסדות הרווחה להוציא את הילדה מחזקתה.

לדברי עוה"ד רונית א. זיסמן, האם הרבתה בהפעלת מניפולציות במטרה לקצר את שהיית הבת בחברת אביה, ובין השאר "שכחה" מספר רב של פעמים לצייד את הילדה במשקפיים שבלעדיהם לא הייתה הילדה מסוגלת לתפקד.

לנוכח תסקירים חינוכיים ונפשיים, וראיות רבות נוספות להתנהגותה הבעייתית של האם – החליט בית הדין הרבני האזורי, לפני כשנתיים, להוציא את משמורת הבת מידי האם, ולהעבירה אל האב.

עוה"ד רונית א. זיסמן (צילום: מקס מורון)

מצבה הנפשי הקשה של הילדה החמיר ובתום טיפול בה, עתר האב באמצעות עוה"ד זיסמן וביקש להעביר אותה לפנימייה טיפולית, אך נתקל בהתנגדות עזה מצד האם. הסכסוך הגיע להכרעתו של בית הדין הרבני האזורי, שאישר לאב לבחור את הפנימייה הטיפולית שבה תתחנך בתו.

על החלטה זו ערערה האם לבית הדין הרבני הגדול. במסגרת ערעורה טענה האם כי אין לבית הדין הרבני את הסמכות להכריע בעניין מוסדות חינוכיים לילדה, וכי עצם היותה אפוטרופסית על בתה מתוקף הורותה – יש לה את הזכות להכריע היכן תתחנך הבת.

לטענת האישה, בית הדין האזורי התעלם מרצונה של הקטינה לשוב לחיק אמה ולמשמורתה, וההתדרדרות במצבה הנפשי, שהצריך את העברתה לפנימייה טיפולית, נובע מהעברת המשמורת אל האב.

על כן, על פי האישה, יש להחזיר את משמורת הבת אליה. האב השיב לערעור באופן מנומק והתייצב ביחד עם עו"ד זיסמן לדיון ארוך שהתקיים בפני בית הדין הרבני הגדול בירושלים.

בפסק דין מנומק דחו הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז-אילוז מבית הדין הרבני הגדול – את ערעורה של האם.