שעת בחירות, שעת מפלגות. שעת שערוריות והשמצות. אך יש להישאר עם ראש צלול גם לעת הזאת.

הלוואי וזכינו לממשלת אחדות לאומית, כאיש אחד בלב אחד, כל שוחרי טובת העם וטובת המדינה. כל מפלגות היהודים, שהרי זה באמת מאוויים, כל שבטי ישראל. אבל לא זכינו. ואולי נזכה. אך גם אם לא נזכה, לא נבכה.

כי לא נשכח לראות את האור שהוא לאין ערוך מהחושך. כי זכינו לבניין הארץ, לשיבת ציון, להקמת המדינה, להקמת הצבא, להחזרת התורה וגם להחזרת האחווה. זכור באיזה מצב היינו במצרים, זכור את גירוש ספרד, זכור את השואה. סוף סוך הגיעו ימי מנוחה ונחלה.

ועתה הגיעו ימי הבחירות. אחריות גדולה היא זאת. אל תשב בבית, לך להצביע, כי הדבר נוגע לגורל האומה, לגורל המדינה. אל תשב בבית, אין זה מוסרי. ואל תצביע הצבעת מחאה בעד מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה. אמנם זה מוסרי. אך לדאוג לאומה כולה, הוא הרבה יותר מוסרי.  להעדיף מוסרי על מאוד מוסרי, אין זה מוסרי. זכור: הצבעה, זו רצינות, זו אחריות.

ועל פי מה נבחר? לא על פי הבטחות אלא על פי עובדות. הבטחות אינן בטוחות, עובדות הן מציאות. מה שמפלגה, או ראש מפלגה, או ראש ממשלה, עשה בעבר – יש לסמוך שיעשה בעתיד. מה שנקרא חזקה. אבל מי שלא היה ראש ממשלה, כיצד אוכל להיות בטוח שהוא יצליח במלאכה. אולי כן, אולי לא.  אולי יותר טוב, אולי פחות טוב. אולי. אך בעניינים כה חמורים, כה גורליים, כה קיומיים, לא לוקחים סיכון. לכן אנא עובדות, לא רגשות ולא פוסט-אמת.

וכיון שהגוף נגרר אחר הראש, ההחלטה הראשית צריכה להיות: מי בראש. למטרה זאת, גם נבחר במפלגות, אך קודם כל ראש. והנה הנסיון מראה שראש ממשלתנו, עשה עד כה עבודה מצויינת.

כי מהי העבודה? משולשת היא: בטחון, כלכלה, יחסים בינלאומיים.

בטחון – כי להיות או לא להיות, זו השאלה. כי לפני הכל, יש צורך בקיום. והנה ראש ממשלתנו מנהל מערכה זו בכשרון רב ובהצלחה רבה.  אל תיקח סיכון.

כלכלה – כי אמנם לא על הלחם לבדו יחיה האדם, אך גם על הלחם. אם הכלכלה תיפול, הכל יפול. ואל תחשוב שניהול כלכלה הוא נושא קל ודל.  לא כן. זו חכמה מאוד גדולה, מאוד מסובכת, מאוד אחראית, מאוד מורכבת, מאוד קשה. והנה, גם בזה, הצלחה.

יחסים בינלאומיים – בלי יחסים תקינים עם עמים רבים מאוד, לא נצליח לא במלאכת הבטחון ולא במלאכת הכלכלה. והנה, גם בזה, כל הכבוד לראש ממשלתנו.

בשלושת אלה, הוכיח את עצמו. אחרים, זה ספק, אחרים, זה סיכון. אסור לקחת סיכון.

אל תירדם בשמירה. לא בגלל שאנו חיים בשקט בלי מלחמה, מאז מלחמת יום הכיפורים, יותר מארבעים שנה, אל לנו לשכוח שיש לנו אויבים רבים ואכזריים מסביב.

איראן הכינה אלפי טילים ארוכי טווח של 2000 ק"מ. היא מכינה פצצה גרעינית. היא העבירה כוחות צבאיים רבים בסוריה. היא הציבה שם 250,000 טילים העלולים לזרוע חורבן ומות בעורף, היא אימנה 11 יחידות קומנדו של אלפים, לכבוש ישובי צפון ודרום. כל זה אינה סיבה לבהלה, אלא סיבה לדאגה, לרצינות, לאחריות.

שמא תאמר: הוא מואשם בכמה עבירות. איני יודע. איני עוסק בזה. איני יודע אם זה אמת או לא. אולי כן, אולי לא. אין זה מטריד אותי. מה שמטריד אותי, זה פיקוח נפש של המדינה. לכן, אין זה הזמן לעסוק בזה. כל דבר בזמנו. שמא תאמרו אין זה מוסרי להתעלם. אשיב לכם: ולסכן את כל המדינה, זה כן מוסרי? ולסכן העם היושב בציון, זה כן מוסרי? קצת פרופורציה.  קצת פרספקטיבה. להפקיר את המדינה לספק, זה הדבר הכי לא מוסרי שיכול להיות. זכור מה עשה דוד, מקים מלאכות ישראל, על אף שהיו טענות קשות על יואב בן צרויה ועל שמעי בן גרא, הוא בכל זאת השאיר אותם על כנם, כי הם היוו ערובה גדולה לבטחון ישראל נגד אויביו, וזה קודם לכל.

אל תיכנס לשאננות. יש לנו אויבים. לפני מלחמת העולם השנייה, הייתה שאננות באירופה, היו בטוחים שלא תפרוץ מלחמה, ושלמו על זה מחיר נורא.  אז חובר שיר: הכל בסדר, גברת המרקיזה.

לא ולא.  לא הכל בסדר. יש איום קיומי. מומחה אחד הרגיע אותנו: אם נדרג בין 1 ל-10, הוא רק 5.5. זו נחמה? זו הרגעה?

לכן, ידידי היקר אל תיפגע בראש הממשלה, אלא חזקהו, כבדהו, רוממהו, כי שלוותו היא שלוותנו, כי חוזקו הוא חוזקהו, כי הצלחתו היא הצלחתנו.