דבר ידוע הוא שאיננו חייבים לקבל כל דבר כמו שהוא, ובדרך כלל טוב נעשה אם נחשוב מעט, נהיה ביקורתיים ונביע את דעתנו.

כמובן שזה מוצדק ונכון, אך יש לדעת באיזה אופן לעשות זאת. אדם שרוצה לחלוק על פסק הלכה, מעשה או כל דבר אחר, חייב לעשות זאת בצורה עניינית ובוגרת, ולא להידרדר לאמירות ריקות וחסרות תוכן, שהרי אלו רק מביישות אותו.

כשהדבר מגיע לתלמידי חכמים, עלינו להיזהר ביותר. ביזוי תלמיד חכם, ואיני מדבר דווקא על הרב אבינר, גורס לחילול ה', להרס עצום ולחורבן. לא ייתכן שכל מי שמתחשק לו לבזות תלמידי חכמים יעשה זאת ויקבל במה לכך. זו תופעה שאינה מתקבלת על הדעת, שהרי היא מגלה שמי ששולט על המדינה זה לא אנשי המוסר והחכמה, אלא אנשי העט והלשון, שאותם לא מעניין היושר והצדק.

בשבוע שעבר התפרסם בעיתון "מצב הרוח" בטור של עמיעד טאוב מאמר שכותרתו "אל תעשה לך כל רב", כנגד מו"ר הרב שלמה אבינר שליט"א. אצטט חלק מדבריו למי שלא קורא עיתון זה:

"רב שמפעיל יותר יחצ"נים ועיתונאים מאשר תלמידים", "התבטאויות אומללות יוצאות מפיו, לכאורה בשם הדת", "תקנות צניעות הזויות", "רבנים אמורים לייצג את היהדות היפה והטובה", "לידיעת הרב אבינר, במיגזר הדתי לא משאירים את המוגבלים בבית..", "תפקידם של רבנים הוא להעניק רגישות ואופטימיות..", "'פסק ההלכה' של הרב אבינר, מעיד על דעות חשוכות ועל חוסר רגישות לחיי האדם ולמעשה הבריאה".

"לא אציין כאן את האסוציאציה שעולה בליבי כלפי מי שמוטרד מלבושן של תינוקות בנות שלוש..", "וכל הטוען שאני ניזון מכלי התקשורת, שאינם מבינים את עומקם של הדברים מבחינה הלכתית, אודה כי הדבר נכון. איני מכיר את הרב באופן אישי, אך מי שעוסק כל היום בהפצת דבריו בכלי התקשורת..".

איני רוצה להתייחס לעברות החמורות שעליהן עבר אותו כותב (ביניהן לשון הרע, הוצאת שם רע, זלזול בכבוד חכמים, מדבר שקר תרחק, הוצאת דיבה ועוד), אלא לאופי הדברים.

עצם העובדה שכותב המאמר מעיד על עצמו שאינו מכיר את הרב ושהוא ניזון מכלי התקשורת, מעלה תמיהה גדולה על יכולתו לכתוב מאמר ביחס להלכות ולפועלו של הרב. אני מכיר את הרב קצת יותר מהכותב, ואומר כמה דברים בנושא.

הרב לא משקיע בתקשורת

לפני הכל, אני מרגיש מחויב למחות כנגד 'האסוציאציה שעולה בליבו כלפי מי שמוטרד מלבושן של תינוקות בנות שלוש', שעיון קצר במקורות שמהם הרב לקח את דבריו (הרב רק אסף וסידר את המקורות, כמו שכתב בעצמו בתחילת ספרו), מגלה שכולם נלקחו מהגמרא (תנאים ואמוראים) ומהפוסקים (רבי יוסף קארו, החפץ חיים, החזון איש ועוד רבים), ואם הכותב כל כך מוטרד מהם כמו שכתב, זה דבר שמעורר חשדנות לגבי דעותיו ומצריך בדיקה.

כמי שיודע מעט מפועלו של הרב, אני רוצה לומר שהרב דווקא כן משקיע בתלמידים: במשך רוב מוחלט של השבוע הרב נמצא בישיבה שעומד בראשה, ונותן המון שיעורים, שיחות ועזרה לתלמידים. כמו כן, הרב לא משקיע כל כך בתקשורת ובכלי המדיה, וכל מי שמכיר אותו יודע שאת המסרונים, הראיונות וההקלטות הוא עושה בין לבין ותוך כדי התנהלותו השוטפת.

בנוסף, עולה מדברי הכותב שהרב לא מעורה בחברה ולא יודע מה קורה במוסדותיה, ואיני יודע כמה מנותק מהמציאות צריך להיות כדי לחשוב דבר כזה, שהרי הרב בכל רגע פנוי (!) עוזר לאנשים, לזוגות, למורים, למנהלים, לראשי ישיבות ומכינות, לתלמידים, לנשים מוכות, חולים סופניים ועוד.

הקשבה לאחד מכל אותם שיעורים תגלה לאוזני השומע את מעורבותו הרבה בחברה ובמיוחד במקומות בהם אנשים מעדיפים 'לא להתלכלך'.

רבנים אינם תלויים במצב הרוח

יתר על כן, כל המכיר את הרב יודע על תפקידיו הרבים, שכנראה גם נכנסים להגדרת "ואהבת לרעך כמוך": הרב משמש כראש ישיבה, רב יישוב, עונה לכ-300 מסרונים ביום (בנוסף לטלפונים הרבים שמקבל), ישן שלוש שעות בלילה, כותב בממוצע מאמר ביום לכמה עלונים, עונה לשאלות בבלוג יומי באינטרנט, עונה לפקסים ולמכתבים ועוזר לאנשים שבאים לביתו מידי יום. אין דרך שאי אפשר להגיע בה אל הרב. איני מכיר רב בישראל שמסור בצורה כזאת לציבור, ואם קיים כזה, גם הוא חסיד עליון.

לגבי דעתו של הכותב על תפקידם של הרבנים, איני רוצה לחשוב מה היה קורה אילו הרבנים היו תלויים במצב הרוח של הציבור ופוסקים לפי מה שנוח לשמוע. הרבנים תפקידם לומר לנו מה ההלכה ומה עומד מאחוריה (דבר שהרב עושה בצורה רחבה מאוד, שכידוע יש לו ספרים בכמות אדירה, אלפי הקלטות ושיעורים), ולא לספק את רצונותיהם של השומעים.

לסיום, כאדם שלומד תורה ומכיר מעט את עולם ההלכה, אני חושב שאין רבנים רבים כמו הרב אבינר שמכירים את המציאות על כל מורכבותה, ויודעים להקל כשהדבר נצרך, כמובן על פי כללי וגדרי ההלכה.

מצד הרב אבינר אני יודע שאינו מקפיד וכועס על מה שנכתב נגדו (אין לו כל כך זמן להתעסק בדברים אלו), אך לכותב אמליץ לפרסם התנצלות על דבריו, כל עוד הדבר אפשרי.