קיומה של חברה מותנה בשמירה על הנורמות המסדירות את מכלול היחסים הפנים חברתיים. נורמות אלו כוללות, בין היתר, הגנה על אינטרסים חברתיים ומדיניים חיוניים, הסדרת דפוסי התנהגות ופעולה אנושיים. אריסטו היה זה שלימד אותנו שקיום החוק הינו ערובה לקיום חברתי ראוי, ולכן "כשנפרד הוא מהחוק והיושר הריהו הגרוע מכולם" [אריסטו פוליטיקה].

במסורת היהודית ר' חנינא סגן הכהנים, שחי בתקופת חורבן בית המקדש השני מזהיר "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעהו" [אבות ג;ב], בפשטות מדגיש ר' חנינא את חשיבות השלטון כמגן על הסדר החברתי והתוצאה הקשה שיכולה לצמוח כאשר קיים זלזול ופגיעה בשלטון ובסדר הציבורי.

מושכל יסוד, שלמעט מקרים קיצוניים שדגל שחור מתנוסס מעליהם, את החוק יש לכבד גם אם תוכנו אינו מוסכם. פגיעה בסדר הציבורי, באה לידי ביטוי באמצעות אי שמירה על החוק, שביטויו באחד משני אופנים. הראשון בדרך של מרי אזרחי, שעניינו התקוממות אזרחית כנגד החוק או השלטון. והשני בהפרה פרטית של אדם, הפרה המוכרת כסרבנות או אי ציות לחוק. לתופעת הסרבנות, על היבטיה השונים, הסברים רבים. בהסברים אלו אין כדי להכשיר את אי הציות.

לשים לב לנורמות שאדם מזלזל בהן

על חשיבות השמירה על החוק גם מקום שאדם לא תמיד מסכים לו ניתן למצוא בפרשת עקב הפותחת באזהרה שמזהיר משה את בני ישראל ערב כניסתם לארץ, "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם" [דברים ז;יב].

השימוש הייחודי במונח 'עקב' מחייב הבנה מה משמעותה, ומה משמעות האזהרה "והיה עקב תשמעון"? לאחר שהשבנו על שאלה זו יש לתהות לאילו מצוות אזהרה מכוונת, שכן אזהרה זו אינה מפרטת על אלו מצוות היא באה להזהיר. חז"ל קישרו את המילה 'עקב' עם העקב המצוי בכף רגלו של אדם. אולם במשמעות האזהרה מצאנו שני מדרשים. לפי מדרש אחד תכלית האזהרה נועדה למנוע מאדם את האפשרות לזלזל בנורמות, שלתפיסתו מדובר בנורמות קלות ערך שהתגמול ואולי העונש על אי הציות להן לא מספיק מרתיע, "אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון" [רש"י, ילקוט שמעוני].

לפי המדרש השני האזהרה מתייחסת לנורמות שאדם נוהג לזלזל בהם ולהשליך אותם אחר עקבו [מדרש אגדה]. כלומר אין מדובר רק במצוות קלות ערך אלא האזהרה מוסבת לכל נורמה שאדם מזלזל בקיומה ואינו מציית לה.

שני המדרשים באים להגן מפני הזלזול בחוק, כאשר כל מדרש עומד בצורה שונה על אותו מדרון חלקלק באמצעותו אדם יכול להגיע לזלזול בחוק ואי כיבודו. המדרש הראשון מסב את האזהרה לאותם נורמות ועבירות קלות ערך שלאדם הסביר, הבוגר והמשכיל נדמה שלגביו הנורמה אינה רלוונטית. וזאת מהטעם שיצירת הנורמה ותכליתה מכוונת לאנשים מסויימים, או לסיטואציות מסויימות. בעוד שמפר החוק, לפי גישה זו, מניח שתבונתו ויכולותיו הפרקטיות יאפשרו לו להפר את החוק מבלי שיגרם כל נזק או מבלי שתופר התכלית המונחת בבסיס הנורמה. כלומר האזהרה מתייחסת לחוקים ולנורמות התנהגות שנראים כקלי ערך. כדוגמת החובה לחצות כביש במעבר חציה, נסיעה תוך כדי אחיזת טלפון סלולארי ביד, זלזול בתקני בטיחות ועוד.

מנגד לפי המדרש השני הסכנה להפרת החוק אינה תלויה בטיב הנורמה אלא בסכנה הקיימת להפרת כל חוק ולאו דוקא נורמות קלות ערך. מצב זה שכיח דווקא אצל מי שהנורמה הופכת אצלו להרגל. לאותם אלו שהנורמה היא לחם חוקם והחוק הוא חלק מהותי מאורח חייהם, להם אזהרה זו מכוונת. וזאת לנוכח החשש שמא מי שמכבד את החוק ושומר עליו יכול, במידה מסוימת, להגיע למצב של שחיקה וזלזול ביישום החוק עד שביצוע החוק. הופך לאי הקפדה על הנורמה וביצועו מנוגד לתכלית החוק.

למצב זה ניתן להגיע בין אם בדרך של מתן פרשנות לאופן יישום החוק, ובין אם ביישום מעוות של הנורמה. דוגמאות לכך ניתן למצוא אצל בעלי תפקיד שסמכותם נובעת מהחוק, כדוגמת רשויות החוק להם מוענקת הסמכות להעמיד אדם לדין ועם מרוצת השנים, ריבוי התיקים והמקרים שעברו מתחת לידם מקהה את הרגישות שבהפעלת החוק, ומטיפול בבני אדם מטפלים בתיק או במספר. דוגמה נוספת ניתן למצוא אצל בעלי תפקיד המבצעים את עבודתם יום יום, כדוגמת אנשי רפואה שלמרות שבועתם לעשות הכל כדי להציל חיים ולא לגרום נזק לחולה, מאבדים את הרגישות לחולה. אם עבור החולה זה הפעם הראשונה שהוא מתמודד עם אותה מחלה מבחינת הרופא מדובר בלקוח העשרת אלפים שלו. תחושה זו אינה נחלת רשויות ציבוריות בלבד וזו מאפיינת גם אנשים מהמגזר הפרטי שעסוקים ביישום עקרונות של צדקה וחסד גם אצל אלו יכול ותופיע שחיקה שיטול עמה את אותה נשמה שקיימת במעשה עצמו.

במצבים אלו בחייו של איש הציבור או אדם הפרטי שעוסק בזולת גם אם עושים את עבודתם, הרי שלעבודתם אין כל תוקף אם אלו נעשים מתוך החמצת התכלית המרכזית של הנורמה. ועל מצב זה מדבר המדרש השני.

מכאן ברור מדוע אין כל פירוט לאלו מצוות ואלו נורמות מכוון משה את דבריו באזהרה "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" שכן התשובה לשאלה זו משתנה מאדם לאדם, לכל אדם יש מצוות ונורמות שהוא סבור שניתן לוותר על קיומן, או נורמות שתדירות קיומן יכול להביא למצב של שחיקה וזלזול באופן שהביצוע חוטא לתכלית החוק. על כך מבקש משה להזהיר ואת הפירוט למהן אותן מצוות שטעונות אזהרה מותיר משה רבינו לנו.

==

אלישי בן-יצחק, עו"ד מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט'