לפני כ-22 שנה ישיבה חדשה ששכנה בבית מדרש קטן בגוש קטיף, גיששה את ראשית דרכה. ראש ישיבה צעיר ומבטיח, הרב שמואל טל, מוסר לנו תלמידי שיעור א' שיעור כללי. לאחר השיעור מסר לנו הרב דפי סיכום של השיעור, ואיתן  'הוראות שימוש' מתמיהות.

"תנסו להתווכח עם הכתוב, ולחשוב בכל דבר האם יש אפשרות לומר את ההפך". צורת התנהלות זו התבססה במשך השנים כנוהל קבוע. לאחר כל שיעור, כל שכן לאחר שיעור עם תוכן מסעיר וחדשני, ניתן לשלוח שאלות למזכירו של הרב. השאלות לעתים נוקבות וחדות, עוברות אל הרב וזוכות למענה בשיעור הבא.

הנכון לגבי השיעורים הניתנים בישיבה, נכון כצורת הנהגה כללית, בחינוך לעצמאות מחשבתית והעצמה של כוחות הנפש באופן המתאים לכל אחד. כך, לאחר כמה שנים בישיבה פניתי אל הרב ואמרתי לו שאני מרגיש צורך להכיר סגנונות ובתי מדרש אחרים. הרב אמר לי שהוא מאד מבין את הצורך הזה ונתן לי את ברכת הדרך.

כך גם במקרים של סתירה חזיתית בין דעתו של הרב לדעת תלמידיו, ניתנה לגיטימציה לתלמידיו לברר את הדברים ולנהוג שלא כמותו, שלא בפרהסיא של הישיבה. הדבר נכון לגבי נסיעה לאומן בראש השנה אליה התנגד הרב, וכן לגבי אמירת הלל ביום העצמאות, אותו פסק הרב מלומר מסמוך למועד הגירוש מגוש קטיף.

מעולם איני זוכר שהרב כפה עליי את דעתו, או ציפה ממני לחשוב כמותו. זאת למרות שבמשך למעלה מעשרים שנה אני ומשפחתי נהנים ממנו עצה ותושיה, כמעט בכל צומת חשוב בחיים. עצותיו, מתאפיינות בקשב מעמיק, , נאמנות מוחלטת להלכה, בהגיון רב ובנתינת דעת תמידית למשקלים ולמחירים של ההכרעה. ובנוסף לכך – הנחיה כללית שלא לנהוג כמותו אם הדברים אינם מתיישבים על הלב. אני לא זוכר אף פעם שהרב השתית את עצתו אליי על רוח הקודש.

במבחן התוצאה וכעבור למעלה משני עשורים מאז הקמתה של הישיבה, ניתן לומר כי הפרופיל האנושי הממוצע של התלמידים שהתחנכו לאורך זמן לאור הנחיותיו, גבוה מאד בעזרת ה', ומכיל מאפיינים של יראת שמים, גדלות בתורה, לצד רגישות אנושית, ענווה, שמחה, בריאות נפשית ומשפחתית. המצאות לצד תלמידיו בזמנים מכוננים כימים נוראים פורים וחול המועד, גורמת לי להתפעל פעם אחר פעם. האווירה הקולקטיבית הבוקעת מבין כתליו של בית מדרש זה היא נדירה ועוצמתית.

ימים לא קלים עוברים על ישיבת תורת החיים ועל העומד בראשה. הטענות העומדות בבסיס הפרשה המדוברת נידונו בבית דין ופסיקתם, כי הרב יכול להישאר בתפקידו ולהנהיג את קהילתו, מחייבת את כולם, אך מעבר לכך מועלות טענות נוספות על דרכה של הישיבה.

אחת הטענות המרכזיות היא על התנהלות כתית, של חסידים טרוטי עיניים ההולכים אחר גורו רב עוצמה. אלא שמאפיינים קלאסיים של כתות כהפחדה, מחיקת אישיות וניצול הינם רחוקים כמטחווי קשת מדרכו של הרב, מה היא אם כן האש המסתתרת מאחורי עשן טענות אלו?

ההמצאות לצדו של אדם גדול היא חוויה מדהימה. היא מעשירה את האישיות, דוחפת קדימה, ועוזרת לחלץ כוחות החבויים במעמקי הנפש אך באותה נשימה יש לומר כי היא מצריכה זהירות. יצר הרע אינו שוקט על שמריו. כזיקית, הוא מתאים את עצמו לתנאי המקום בכדי שלא לבלוט. צורת עבודה אופיינית של יצר הרע בסביבת אנשים גדולים, היא להחליש אנשים ולהטות אותם לזלזל בכישוריהם ובעוצמתם הפנימית. מציאות כזו מעודדת את היסחפותם של אנשים חלשי אופי וחסרי ביטחון המחפשים מי יחשוב בשבילם ויאמר להם איך להרגיש.

על כל אדם המעוניין בגדילה רוחנית, לעמול על נוסחה נכונה המאפשרת בניית האישיות לאורם של צדיקים לצד העשרה התפתחות, חשיבה עצמאית וגדילה.

כיצד יש לנהוג כלפי גלי השמועות הנוכחיים?  גם זאת למדתי מהרב.

מצד אחד –אין אדם שחסין טעויות, הרב עצמו הגדיר בפניי פעם את מסע חייו כניפוי בלתי פוסק של טעויות. אין גם מי שחסין חטא. יצר הרע אורב לכולם כולל כולם, ורק בחסד ה' אנו ניצלים ממנו.

ומצד שני – נאמנות להלכה, ואיסור לקבל לשון הרע על כל אדם כשר וכל שכן על אדם צדיק, כל עוד לא הוכחה אשמתו. כולנו ניחנו ביכולת להשלים פערי מידע, ליצור פאזל תודעתי גם כשיש בו חלקים חסרים. הנטייה הטבעית מטה אותנו להשלים פערי מידע באופן שלילי  ולצבוע את התמונה בשחור. בלי ספק חשיפה לתקשורת ורשתות החברתיות מעצימה נטייה זו. חובתנו להילחם בגלים ולהחזיק בכשרותו של אדם כשר, וכל שכן תלמיד חכמים המפורסם לרבים כצדיק.

 

הרב יעקב נתנאל הוא בוגר הישיבה, תושב איתמר, עורך ספרות תורנית ותסריטאי.