בית המשפט המחוזי בתל אביב, בהרכב שלושה שופטים, פסק לפני כשבוע בערעור כפול על פסק דין שניתן לפני שנה וחצי בבית המשפט למשפחה.

הפרשה, שעלתה אז לכותרות, נגעה באם לילדה, שטענה תחילה כי א' בן זוגה הוא אביה של הקטינה ושיש לרושמו ככזה, למרות שהיא היתה נשואה אז לק', רופא אמריקאי, איתו הייתה האם בהליכי גירושין, עת הרתה. ואולם לאחר שלוש שנים שינתה האם את גירסתה, וטענה כי אביה של הילדה איננו א', אותו הכירה הבת כאביה, אלא ק'.

הילדה גדלה בתחושה שא' הישראלי הוא אביה האמיתי, וגם משעלו יחסי השניים על שרטון, המשיכה הילדה לפקוד את א' במסגרת הסדרי ראייה שנקבעו לשניים.

אך כאשר חידשה האם את יחסיה עם בעלה לשעבר האמריקאי, והשניים החליטו להינשא בשנית, היא פנתה בבקשה לביהמ"ש לרשום את ק' האמריקאי כאבי הילדה, ולקחתה לארה"ב – בקשה אליה התנגד א' מכל וכל.

א' שכר את עו"ד איתן ליפסקר, הוציא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הילדה, וניהל בביהמ"ש למשפחה תביעה להכיר בו כאביה של הילדה, כאשר מנגד תובעים האם וק' להכיר בק' כאביה של הילדה.

לאחר שנים של דיונים, החליטה השופטת טובה סיון שטובת הילדה מחייבת להכיר בא' הישראלי כאביה הפסיכולוגי של הילדה, ובכך למנוע מצד אחד את ניתוק היחסים בין הילדה לבין א', ואולם מאידך סירבה השופטת לרשום את א' כאביה של הקטינה וזאת מחשש כי הילדה תיחשב לממזרה. את פסק הדין לא אהבו שני הצדדים, ושניהם ערערו עליו למחוזי.

בעקבות פסק הדין ערערו שני בני הזוג על פסק הדין. עו"ד איתן ליפסקר, המייצג את א' הישראלי טען בערעורו, כי ההכרה בא' כאב פסיכולוגי לא נותנת בידיו שום סמכות, אפילו לא אפוטרופסות, והוא לא רשאי להכריע בגורלה של הילדה כהוא זה.

עורכי הדין של האישה ושל ק' ערערו גם הם על פסק הדין וטענו שלבית המשפט אין סמכות לקבוע אבהות במקרה שבו האם הייתה נשואה לאחר, ולכן חובה על בית המשפט לרשום את ק' כאביה של הילדה.

קביעת אבהות אזרחית

בקביעה דרמטית, החליט לפני כשבוע הרכב של שלושה שופטי המחוזי, להכריז על א' הישראלי כאביה הביולוגי של הילדה ולהורות למשרד הפנים לרשום אותו ככזה.

השופטים חזרו וטענו כי הקביעה איננה קובעת מסמרות לגבי זהותו של האב הביולוגי, וכי זוהי קביעה אזרחית של בית משפט אזרחי, שאין לה משמעות לגבי המעמד ההלכתי דתי של הבת.

השופטים קבעו כי טובת הילד קודמת לחשש רחוק לממזרות. לדבריהם, הם התרשמו בלמעלה מ-51% סבירות, שהאב הביולוגי הוא א', וכי למען ההליך האזרחי, שכנוע לא מובהק שכזה, מספיק על מנת להכריע בשאלה שעל הפרק. כמו כן, קבעו השופטים שטובת הילדה מחייבת את ההכרה בא' כאב ביולוגי.

השופטת רות לבהר שרון כתבה בפסק הדין: כפי שצוין, עקרון טובת הילד הוא עקרון העל שצריך להנחותינו, ואם כך הדבר, הרי שאין ספק שיש לקבל את הערעור, ולקבוע כי המערער הוא אביה הביולוגי של הקטינה, תוך שאני חוזרת ומדגישה, כי קביעה זו אינה קביעה וודאית ולכן לא מדובר בחשש לממזרות, שעלול לפגוע בקטינה בעתיד בבואה להינשא.