כישרון רוחני אדיר ונפש מושחתת הוא מפגש מסוכן - סרוגים

כישרון רוחני אדיר ונפש מושחתת הוא מפגש מסוכן

המפגש בין כישרון רוחני אדיר עם נפש מושחתת ומידות מקולקלות מעצים את מרחבי הנזק של כל צד. במקום שכוחות הקדושה ישפיעו טוב, כוחות הטומאה מותירים את רשמיהם על המציאות

כישרון רוחני אדיר ונפש מושחתת הוא מפגש מסוכן
  (צילום: שאטרסטוק; תמונה קטנה: ללא קרדיט)

פרשת בלק מעמתת את עם ישראל עם בלעם, אחד מגדולי הרוח של אומות העולם, הנביא שהקבילו חז"ל את נבואתו לנבואת משה רבנו ע"ה. למרות ההשגות הגבוהות להן יכול היה לזכות, המפגש בין כישרון רוחני אדיר מעין זה עם נפש מושחתת ומידות מקולקלות מעצים את מרחבי הנזק של כל צד. במקום שכוחות הקדושה ישפיעו טוב, כוחות הטומאה מותירים את רשמיהם על המציאות.

התורה מתארת שבאחד מניסיונותיו של בלעם לקלל את ישראל, יצאה מפיו ברכה מופלאה: "מַה טֹּבוּ אֹֽהָלֶיךָ יַֽעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵֽל". לפי דבריו, עם ישראל ניחן בשתי תכונות נפשיות הבאות לידי ביטוי ב'אוהל' ו'במשכן'. מה היחס בין שני תיאורים אלו?

ה'שפת אמת' עומד על משמעות מושגים אלה:

"ואמת כי אהליך הוא בעוה"ז ונדבק בשורש. משכנותיך הוא עוה"ב…ולכן יש לנו ג"כ לשבות ביום ש"ק ולהניח הכל לפנות רק לעבודת השי"ת בלבד וזהו המנוחה".

האוהל מבטא את העולם הזה, ששת ימי החול, ימים של עשייה ומרדף אחר מטרות גשמיות. המשכן, כמציאות רוחנית, מייצג את השבת והעולם הבא – ימים של מנוחה. ביום השבת ישנה התנתקות ממלאכות היצירה והחידוש המתרחשות בימי החול, ובמקומן האדם מתרומם למחשבות של קדושה והתעלות. השילוב בין האוהל לבין המשכן יוצר מחזור שבועי שהוא 'מעין עולם הבא', מחד הוא אינו זונח את העולם הזה, ומאידך הוא כולל בקרבו גם מימד של נצח.

הרב קוק זצ"ל (עולת ראי"ה ח"א, עמ' מ"ב-מ"ג) ביאר את ברכת בלעם בכיוון דומה. הרב מבאר שהאוהל והמשכן מבטאים שני מקומות בעלי פוטנציאל לדיור במהלך המסעות. האוהל מסמל ארעיות, מציאות המוטלת בפני שינויים ותזוזות. המשכן לעומת זאת, מבטא את העצירה שהייתה בין המסעות. בעולם הרוחני רעיון זה מקבל פרספקטיבה רחבה ועמוקה יותר: האוהל מסמל את תנועת הנפש שמחפשת תמיד את היעד הבא, את הרצון לכבוש מקום חדש שעוד לא נראה. המשכן לעומתו, מהווה מקום של עצירה והתבוננות על מסעות החיים שעברנו עד כה. ללא הפנמת התהליך והחדרתו למעמקי האישיות, נותרת ההתקדמות תלושה מן הלב.

מצב החנייה בחיים נקרא בלשון התורה "מַסָע", בשונה מההבנה הפשוטה הרואה בחנייה חוסר עשייה. רש"י מבאר יסוד עצום: "מקום חנייתם אף הוא קרוי מסע". המנוחה והעצירה מרעש החיים מאפשרות לברר עוד יותר את טעמה של הנסיעה ומשמעותה, זאת בניגוד למבט האנושי הרואה בהתקדמות הממשית והטכנית את כל העושר. החנייה מרוממת אותנו לעתיד נפלא ונשגב, אך דווקא מתוך התבוננות על קניין ההווה הקיים. לפי מובן זה, עיקר המסע איננו תלוי בהתקדמות הטכנית, אלא ביכולת שלנו לחוות את התהליך ולנשום אותו. מתוך עמדת החנייה, ניתן להמשיך לנסוע, להמשיך להתקדם.

במהלך הפרשה, פורס בפנינו בלעם הרשע את נקודות העומק הישראליות, אותן תכונות חיים ששייכות לעצם מעצמינו. על אף שהיה רשע גדול, בעומק תודעת החיים הצליח בלעם לזהות את הברכה הקיימת בעם ישראל. בברכה זו מתמקד בלעם בתכונת הניגודיות הנפלאה שקיימת בעם ישראל; הרצון האדיר להתקדם ולהתפתח המלווה בביקורת אישית ובמתינות.

 

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
16 תגובות - 16 דיונים מיין לפי
1
תפסיקו להשמיץ
יהודי | 12-07-2019 11:27
כצפוי כל אחד מקים בית דין שדה ללא שום הבנה הלכתית ללא שום קבלת סמכות ממשהו, ועושה משפט שדה לרב שמוסר נפשו על התורה בעל נפש טהורה וקובע שהוא אשם בלא פחות ברצח עם.. תתביישו?! מי שמכם??
2
שרה אבן
התבוננות מיוחדת | 12-07-2019 11:48
נהנית לקרוא מדי שבוע את דבריך הנפלאים. המשך כך
3
רעיון נפלא ומרומם
אורי | 12-07-2019 11:50
שבת שלום
4
מעין עולם הבא....
תמר | 12-07-2019 12:00
מהמם גיא!!!יישר כוח!!!
5
חזק, תבוא לבית אל ב או לברכה תראה איך זה עובד
שלומי | 12-07-2019 12:16
רק ששם גם הכישרון הרוחני לא ממש אדיר אלא יותר על בסיס כבוד דיקטטורי עויין
6
לא חסרות דוגמות חיות לכך כם היום
נאה דורש | 12-07-2019 12:31
הרב אבינר. שמואל אליהו. האב טל. צביקה טאו, דובלה ליאור וחיימרה דרוקמן הם כולם דוגמא למיפגש של נפש מושחתת עם עדת מעריצים תמימים. על הכשרון הרוחני הגדול אפשר להתווכח....
7
שוב אשרי יולדתך
ד"ר פרוכטר | 12-07-2019 12:38
מתענג כל פעם מחדש. יישר כח
8
חרדלים מנהיגים כך את הכת שהם שולטים בה
הפודלים מבית אל | 12-07-2019 12:49
מספיק לראות איך כל פעם שחברי הכת רואים את הבוס או את הבוסית הם מקשקשים בזנבם לאות הערצה וכניעה ומחכים לקבל איזה מבט חטוף או איזה קמצוץ חיוך לכיוונם ממש פודלים
9
מעניין וחכם קצר ןוקולע
מירב | 12-07-2019 14:23
דבריך תמיד נעימים וחכמים. העובדה שהם קצרים ומתומצתים מאפשרת לקרוא זאת בשישי גם כשעסוקים לקראת שבת. תודה.
10
תגובה למאמר
דמארי אורלי | 12-07-2019 14:34
תוכן יפה ושנון , מובא בצורה יפה וברורה , ישר כוח
11
תגובה
אבשלום | 12-07-2019 14:36
תמיד כיף לקרוא ולהחכים , המשך אני בלימודים אתקשר בהפסקה זו
12
מאמרו של גיא
לייטנר יעקב | 12-07-2019 15:18
כתמיד מאמר מעמיק ומשובב נפש יישר כח
13
הדגש יותר על "יעקב, ו"ישראל"
משה אהרון עו"ד | 12-07-2019 16:59
בסד. הקבה ביקש גם באמצעות נביא הגויים בלעם לשרטט את יסודות גאולת ישראל לעתיד לבוא. לכן הדגש הוא על הדינאמיקה שבין השם יעקב לשם החזוני : ישראל שלכתחילה האינטרקציה בין עם ישראל לאלוהיו תהא בחדוות דודים של אוהל שאינה יציבה לימים לעת הגאולה השלמה האוהל יהפוך למשכן אשר יבטא מקדש של נצח נצחים. לקשישים שבנינו אולי מזכירים הדברים עובדה היסטורית : את המעבר מהמעברה של אוהלים וצריפים לשיכונים - בתי אבן .....
14
אשריך יפה מאוד!!
אמיר | 12-07-2019 17:22
יפה מאוד, התבוננות עמוקה, חזק וברוך ושבת שלום!!
15
נהנית לקרא כל שבוע מחדש את דבריך המרתקים.יישר
יפה דואק | 12-07-2019 17:54
מעניין ביותר.
16
דברים של טעם
מיכל | 14-07-2019 0:34
נהנית מאוד מכתיבתך