הזיכרון שלי- אהבו את תלמידיכם

הזיכרון שלי- אהבו את תלמידיכם

יש יום אחד שהוא יום זיכרון לא רק עבורי. יום אחד בשנה אני מרגישה שעם שלם מקדיש יום אחד לזכרם, יחד איתי. ביום זה אני מבקשת: זכרו את החיוך שלא מש מפניו של אבי. אהבו את תלמידיכם כמו ילדיכם, כמוהו

"כל החיים השתנו באותו רגע שחור"- שרה תחיה ביגל
  הרב יעקב ליטמן ובנו נתנאל הי"ד (באדיבות המשפחה)

עד לפני כשלוש שנים, גם בשבילי יום הזיכרון היה יום אחד בשנה. יום אחד זה מה שהייתי "מוכנה" להקדיש לזיכרון והנצחה של הנופלים והנרצחים.

יום בו כל כולי מתרכזת ומתמקדת בזיכרון. עושה הכל כדי לזכור ולכבד את אותם גיבורים וללמוד מחייהם וממותם. יום אחד. כך גם היה יום הזיכרון עבור חברותי ומשפחתי. זה הוא יום הזיכרון עבור רוב הישראלים. אחרי הכל, לכולם יש איזה קרוב-משפחה-רחוק, חבר של אח או בן של השכנים, שנפל.

אבל הכל השתנה בא' בכסלו תשע"ו. כל החיים השתנו באותו רגע שחור, שבו אבי, הרב יעקב דוד ליטמן ואחי,נתנאל חי נרצחו בדרך לשבת החתן שלנו. מאז, אני מקדישה כל יום ויום לזכרם של הנופלים שלי. בכל יום אני זוכרת ומנציחה אותם.24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, דמויותיהם נמצאות לנגד עיני. בכל צעד ושעל, בכל צומת ובכל תחנה בחיי אני משתדלת להמשיך את האור שהם השאירו כאן.

עבורי, אין יום זיכרון אחד בשנה, אלא 365 ימי זיכרון. אבל יש יום אחד שהוא יום זיכרון לא רק עבורי. אחת בשנה, הזיכרון שלהם הוא לא רק אישי. יום אחד בשנה אני מרגישה שעם שלם מקדיש יום אחד לזכרם, יחד איתי. זה אמנם רק יום אחד, אבל החיבוק נשאר למשך 364 הימים שאחריו.

ביום זה אני מבקשת: זיכרו את החיוך שלא מש מפניו של אבי. אהבו את תלמידיכם כמו ילדיכם, כמוהו. הקפידו לראות את הטוב בכם, בסובב אתכם ובמציאות כולה. להמשיך את הדרך בה אבי נהג.

השתדלו לתרום מעצמכם למען האנשים שלידכם כפי שאחי עשה. השתדלו לכבד כל אדם באשר הוא. העמידו לעצמכם מטרות ואל תוותרו לעצמכם גם כשהדרך ארוכה ומייגעת- או כפי שאחי היה אומר "הכל אפשרי עם רצון והתמדה ואמונה".

נתנאל ליטמן ז"ל

הרב יעקב ליטמן ז"ל

אבא היה מחנך של כיתות א'-ב'. ביום הזיכרון השתדל אבא לחבר את תלמידיו למשמעות העמוקה של היום. הוא הסביר להם מה עושים בזמן הצפירה: שותקים, חושבים או קוראים תהילים בלחש – העיקר לעצור את השגרה לשתי דקות לזכרם של הגיבורים, חברינו וחיילינו. מדי שנה היה מספר להם את סיפורו האישי של אחד הנופלים. כיום, אני בטוחה שלתלמידיו לאורך השנים נוספה משמעות אישית עמוקה ליום הזיכרון.

 

שרה תחיה ביגל , מסיימת לימודי הוראה במכללת אפרתה ומחנכת בכיתה א בבית הספר נעם בפסגת זאב, אביה, הרב יעקב ליטמן ואחיה נתנאל נרצחו בדרך לשבת החתן לפני נישואיה

 

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
ישר כח עצום, שרה תחיה, אחייניתי היקרה!
מאיר קורן, ק.4 חברון | 07-05-2019 14:42
בסד ישר כח גדול ועצום על דברייך המרגשים, אחייניתי היקרה שרה תחיה, היו (ה' יברכך וישמרך)! הדברים שכתבת בטור לזכרם של הרב יעקב-דוד ונתנאל-חי, היד - גיסי ואחייני היקרים והאהובים לי מאד, מרגשים, כנים, נוגעים בלב כל אחד ואחת מעמנו עם ישראל ומשמעותיים מאד! כולי תפילה - יחד עם אימך היקרה, נעה, איתך ועם בעלך היקר אריאל, ני, יחד עם אחיך היקר דביר, ני ועם אחיותייך היקרות: מוריה, תהילה ואביה, היו! * ובסיום, הערה = הארה אחת למערכת סרוגים: הרב יעקב-דוד ונתנאל-חי ליטמן נרצחו בפיגוע ירי עי מחבל אכזרי, חיית אדם, מנוול ורשע - ולכן, עליכם לכתוב - לא רק: זל - ליד שם הנרצחים, אלא - גם: היד - ה ייקום דמם!!! - מספיק כבר עם החשש המטופש הזה מלכתוב שעם ישראל דורש את נקמת ה' יתברך(!) ברוצח העלוב והשפל שדינו מוות!!!!!!!