שאלה
שלום לכבוד הרב.
הנני מכיר ידידה הלומדת עמי אשר הבנתי כי אינה רוצה, כעיקרון, להנשא לבחיר ליבה ע"י הרבנות מהתנגדותה לממסד, מהעובדה שנישואיה צריכים להרשם היכן שהוא, מהעובדה שהיא תהיה שייכת למישהו (מישהו אחר יהיה הבעלים שלה = בעלה).
לעומת זאת, אינה מתנגדת לטקס פשוט בו בחיר ליבה יאמר "הרי את מקודשת לי" וכו′ עם טבעת, עם עדים וכדו′.
שאלתי היא, הרי מחמירים ופוסקים שבמקרים בהם נאמר "הרי את מקודשת לי", ובוצע קניין בפני עדים – הקידושין – קידושין.
האם לא כדאי להמליץ לה להחיל את נישואיה כדת משה וישראל כפי שנעשה בעבר הרחוק? הרי טוב הדבר משום דבר.
אשמח לתשובה אשר תוכל לעשות שלום בית בין המשפחות ולקרב אותה מעט אל קדושת המשפחה.
תשובה
לכבוד … היקר הי"ו
שלום וברכה,
קודם כל, יישר כוח שלא היססת לפנות בכנות אל רב על מנת להדריך אותך בנידון. ועתה לעניין.
מתוך דבריך אני מבין שבחורה זו לוקה בבורות נוראה (אל תיפגע, אין הכוונה לפגוע בה) בכל הנוגע למושג קידושין.
עצם העובדה שהיא מדברת במינוחים של 'בעלות בעל' עליה, מראה באצבע ש'הורעלה' ע"י חינוך קלוקל ביותר, לפיו ה'קניין' בו מדובר בקידושין הינו קניין מסחרי. הלב נחמץ לשמוע שבורות כזו, פרי הטפה זולה, אוחזת באשה שכנראה לומדת במוסד להשכלה גבוהה.
נא שאל אותה: בתפילת כל יום מצהיר כל יהודי שהקב"ה 'קונה שמיים וארץ'. האם מדובר בקניין מסחרי?! באיזה סופרמרקט הוא הלך 'לקנות' את השמיים ואת הארץ?!
כל מי שרק קורטוב של שכל מצוי בקודקודו, מבין שהכוונה בקניין א-להי זה היא, שהקב"ה דואג שהאנושות כולה תכיר בעובדה שהם פרי יצירתו בבריאת העולם.
כך הוא גם במוסד הקידושין: מתן הטבעת מבטא שמכאן והלאה קשורה אשה לבעלה בעבותות המשפחה והאהבה, ומחוברים זה לזה באופן המונע מכל איש זר לחדור ולערב עצמו בתוך ברית מקודשת זו, ואין מקום לנישואים 'פתוחים'.
ולגבי אפשרות הקידושין כבעבר, אין שום אפשרות כזו בימינו, בין היתר משום שהקידושין יהיו תקיפים, אבל אם ח"ו הזוג לא יעלה יפה, הם יפרדו באופן פסול לחלוטין (שלא בבית דין) ללא גט כדין, ואז בניה מזיווג שני יהיו ממזרים לכל דבר.
על כל זה אוסיף: מדבריך יוצא שהנך אדם שמסורת ישראל חשובה לו באמת. לכן מחובתי להזהירך שאם תסכים לוויתורים בנקוודת רגישות כאלה, כל חייך תצטרך לוותר עוד ועוד בתחום זה, עד שיגיע יום בו תאמר: לא נשאר לי כלום מזהותי היהודית.
בעיות רציניות בתחום הזוגיות חייבות להיפטר לפני הנישואים, אח"כ הדבר מאד קשה אם בכלל אפשרי.
הפתרון הנכון הוא, לדבר על לבה ולהסביר לה את המשמעות האמיתית של הדברים. אם תרצה אני מוכן למלא תפקיד זה, ואני בטוח שאמצא את הלשון הנכונה ללבה בנידון.
בברכה רבה,
==
הרב ד"ר אליהו זייני הוא ראש ישיבת אור וישועה בחיפה ורב הטכניון.
השאלה מופיעה באתר הישיבה.
מה דעתך בנושא?
25 תגובות
0 דיונים
כ
קניין זה קניין, ולא משנה בכמה הסברים יפים ומנומקים יעטפו את זה. כי אם לא היה ספק- השאלה האם אישה היא רכוש הבעל כלל לא הייתה עולה. זה מספיק גרוע...
קניין זה קניין, ולא משנה בכמה הסברים יפים ומנומקים יעטפו את זה. כי אם לא היה ספק- השאלה האם אישה היא רכוש הבעל כלל לא הייתה עולה. זה מספיק גרוע שהיא נמצאת באותו משפט עם שור ועבד.... וחוץ מזה- אולי זה היה נכון פעם (האישה הייתה באחריות אביה ואח"כ בעלה, יחד עם רעות וחולות נוספות שהיו קיימות בעת העתיקה), כיום זה כבר לא כך- האישה שוות זכויות והיא וילדיה אמורים להיות מוגנים מפאת החוק. פעם היהדות הייתה נחשבת נאורה ומתקדמת (ביחס לדתות ולחברות סביבה), כיום במקום להתקדם עם רוח הזמן, הדבקים בה בעיוורון רק מנסים למשוך אותנו לאחור, לכפות אותה במקום להניח לאדם לבחור להאמין בלב שלם. אם אתה אוהב אותה- תתחתן שלא דרך הרבנות. אם לא- עזוב אותה במנוחה.
המשך 02:40 15.03.2015שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
קוקי
18:52 23.05.2013שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
קודם כל בן אדם
לא משנה איזה קניין (מסחרי או אחר) זה כבר דוחה ולא שוויוני
19:57 24.01.2013שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
מגיב 18
כמדומה לי שאני יכול להסכים עם מה רוב מה שכתבת, מלבד נושא, שלענ"ד לא קשור לפה, וזה האם הפטור מכתובה מקביל לדיני מקח טעות, שכמדומה לי אין זה נכון אלא...
כמדומה לי שאני יכול להסכים עם מה רוב מה שכתבת, מלבד נושא, שלענ"ד לא קשור לפה, וזה האם הפטור מכתובה מקביל לדיני מקח טעות, שכמדומה לי אין זה נכון אלא קידושי טעות מקבילים למקח טעות. אך בכל מקרה כל זה לא נוגע לדיון שלנו, אני מסכים שיש השוואות בין קידושין לקניין, אך הוויכוח זה באיזה עניין,האם במעמד של האשה, שהוא כשל חפץ, או שיש שייכות של האשה (קניין לענ"ד בלשון הרא"ש)לבעלה כשל חפץ (לא במובן המשפיל אלא במובן הנעלה של חובת שמירת אמונים) עיין בתגובותי שנראה לי שהוכחתי שדעת הרא"ש היא כצד השני, אם נראה לך שזה כצד הראשון אז אנא תכתוב לי הסבר לתשובת הרא"ש לשאלה כי כמו שכתבתי,על פי הבנה זו התשובה לא ברורה. תודה רבה ויישר כח
המשך 21:43 01.07.2012שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
קניין דאורייתא
הכתובה היא תקנה ש"לא תהא קלה בעיניו להוציאה" (ננקוט פה בפשטות כדעת הרמב"ם ושאר הראשונים הסוברים כן, לצורך נוחות הדיון). בתור שכזו, ודאי שהיא מתייחסת להיותה של האישה בעלי החפת...
הכתובה היא תקנה ש"לא תהא קלה בעיניו להוציאה" (ננקוט פה בפשטות כדעת הרמב"ם ושאר הראשונים הסוברים כן, לצורך נוחות הדיון). בתור שכזו, ודאי שהיא מתייחסת להיותה של האישה בעלי החפת הנמכר ולא רק החפץ עצמו (היא הרי משמשת בשני תפקידים, זוכר?). במסגרת זו, ודאי שישנם דינים הנוגעים לשאלת יכולתו של הקונה להחזיר את החפץ הנקנה כדיני מקח טעות הרגילים, ללא הסתבכות בתקנות מגבילות. במילים אחרות: האפשרות להוציא אישה בלי כתובה היא כאשר המצב מקביל לדיני מקח טעות הרגילים - הייתה טעות בזהות החפץ הנקנה. כאשר ישנו צורך בכתובה, הרי שאנו נכנסים לעניים צדדי של "לא תהא קלה בעיניו להוציאה", מכיוון שהקניין חל ולא ניתן להחזיר את הקגלגל לאחור. מה שכסף הקידושין אינו חוזר הוא מכיוון ש"מעות קידושין לטיבועין ניתנו" (ב"ב קמו:), ובפשטות כך הדבר מכיוון שמכל מקום הייתה האישה של האיש לזמן מסוים, בין הקידושין לגירושין.
המשך 18:29 01.07.2012שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
לנועם
אני יודע מעצמי שכשיש תחום שאני לא מונח בו היטב, יתכן שגם אם מסבירים לי אני מתקשה להבין,כך שאם קשה לך קצת עם הבנת הנקרא תנסה קצת לחזור על מה...
אני יודע מעצמי שכשיש תחום שאני לא מונח בו היטב, יתכן שגם אם מסבירים לי אני מתקשה להבין,כך שאם קשה לך קצת עם הבנת הנקרא תנסה קצת לחזור על מה שנכתב ותנסה לשאול שאלות ממוקדות, אני חושב שהסברתי היטב ,כמובן שאני לא שולל שההסבר שלי לוקה בחסר ואשמח בעקבות השאלות לחדד את הדברים (כמו שעשיתי כבר פעם אחת) תתמקד בנקודה שטענתי שיש 2 משמעויות ל"קניין מסחרי",המשמעות המודרנית שאותה אתה מבין (והשואלת בכתבה),והמשמעות שהרא"ש לענ"ד התכוון לה,(ושוב ההוכחה שכך הרא"ש הבין נמצאת בתגובה) יישר כח על המאמץ, ומאחל לכולנו להיות מודים על האמת.
המשך 16:54 01.07.2012שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
נועם
הרא"ש אומר שהאשה היא קניין כספו של האיש. האין זה קניין מסחרי?? והרב זייני אומר שלא יכול להיות כזה דבר
16:39 01.07.2012שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
למגיב 17
1. "הכסף בחזרה" זה טעות, הרי הכסף של הקידושין לא חוזר בכלל, מדובר על חיוב הכתובה (וגם לא מדוייק לגמרי כמבואר בהמשך). 2. גם לשיטתך תסביר לי מה הקשר בין...
1. "הכסף בחזרה" זה טעות, הרי הכסף של הקידושין לא חוזר בכלל, מדובר על חיוב הכתובה (וגם לא מדוייק לגמרי כמבואר בהמשך). 2. גם לשיטתך תסביר לי מה הקשר בין אם האישה היא קניין של הבעל (במובן של חפץ שנועד לתשמישו וטפל לו)או לא,לבין אם צריך לתת את הכתובה, איפכא מסתברא! אם האשה לא בסדר ולא שמשה את בעלה כהוגן (מחמת מומים וכדו'), הוא צריך להיפטר מהתחייבות, אך אם הוא לא מושלם בדיוק למה שזה ישנה לאשה ובשל כך היא יכולה לדרוש את מימוש הכתובה? הרי היא רק חפץ של הבעל?מכאן נראה לי עדין שהמשמעות של המילים קניין היא שונה כמו שבארתי בתגובותי. 3. החילוק שלך בין היכולת לגרש ל"כסף חזרה" נופל, כי אמת שכל הדיון מצד הבעל היא על כסף הכתובה כי לגרש בע"כ הוא יכול,אך מצד האשה הדיון הוא על עצם הנישואים אם כופים אותו לגרש עם הכתובה כמו שמבואר בתוס' שם או בלי ולכן חוזרת השאלה, ממתי חפץ יכול לזרוק את בעליו אגב הסיבה לענ"ד שניתן לגרש בעל כורחה (עד רגמ"ה) הוא בגלל עניינים שמדיני המצוות (כסיבה שתפילין צריכות להיות מרובעות וכדו') לא מצד שזה ע"פ סדרי החברה המתוקנים ע"פ התורה, כי אם זה היה כך הראשונים לא היו גוזרים כנגד זה, אלא התורה דברה (כמו שני נשים וכדו') מצד העניין הרוחני העקרוני והראשונים גזרו מצד תיקון החברה, מכיון שזה חריגה מהנושא קיצרתי וניתן להרחיב ע"ז בפנ"ע
המשך 15:20 01.07.2012שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
קניין דאורייתא
הקושיה שלך - שממנה הוכחת את דעתך - לא לעניין... נעשה סדר בסוגיה: ראשית, ודאי שניתן לזרוק חפץ, לגרש אישה ולשחרר עבד, בעל כרחם של החפץ/אישה/עבד (כך הוא, על...
הקושיה שלך - שממנה הוכחת את דעתך - לא לעניין... נעשה סדר בסוגיה: ראשית, ודאי שניתן לזרוק חפץ, לגרש אישה ולשחרר עבד, בעל כרחם של החפץ/אישה/עבד (כך הוא, על כל פנים, מדין תורה). במובן זה האישה היא לגמרי חפץ, לטענת הרא"ש המדובר. השאלה שעולה שם בסוגיה היא אחרת: היכולת לא רק להיפטר מהחפץ, אלא גם לקבל את הכסף בחזרה - "מקח טעות". גם כאן האישה היא בדיוק כמו חפץ, ולא ניתן ל"קבל את הכסף חזרה" - כלומר, להיפטר מחיוב הכתובה - כאשר המומים נוצרו לאחר הנישואין, בדיוק כמו שלא ניתן לקבל את הכסף חזרה אם קנית שעון ואחר כך הוא נשבר לך. מה שקורה לחפץ שלך הוא בעיה שלך ולא בעיה של המוכר (ובמקרה זה, האישה היא החפץ הנמכר וגם המוכר). סוף דבר, האישה היא אכן קניינו הגמור של האיש, כמו חפץ, ודאי בדברי הרא"ש שנידונו כאן, בהבדל אחד - בניגוד לחפץ רגיל בו ישנה הפרדה בין המוכר לחפץ, הרי שבאישה היא גם בעל הזכויות על החפץ הנמכר וגם החפץ הנמכר עצמו.
המשך 09:28 01.07.2012שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
לנועם
ולדעתי הרב זיני חושב שלרא"ש היה הרבה שכל בקדקדו, ובגלל זה ובצירוף העובדה שעדין לא קיבלתי הסבר איך הרא"ש ענה לשאלה לשיטתך,כנראה שהפשט ברא"ש הוא כנראה לא מה שאתה חושב. "...
ולדעתי הרב זיני חושב שלרא"ש היה הרבה שכל בקדקדו, ובגלל זה ובצירוף העובדה שעדין לא קיבלתי הסבר איך הרא"ש ענה לשאלה לשיטתך,כנראה שהפשט ברא"ש הוא כנראה לא מה שאתה חושב. " אתה יכול לתת הסברים מכאן עד יפן ולצטט מהר"ל ועוד, זה לא מוריד מהעובדה שהרא"ש ראה בקשר הנישואין כקשר קנייני ממש" משפט דמגוגי לגמרי, לענ"ד לא אומר כלום, ויתכן שאני אפילו מסכים איתו, אבל נראה לי שאיך שאתה מבין את המשפט הזה,זה פשוט טעות גמורה,וכדי שתביא טענה כדי שיהיה להבנתך משמעות, זו תגובה שמתאימה לאוניברסיטה (שבהכללה, מחפשים למצוא משהו מרשים) ולא לבית מדרש (שבהכללה, מחפשים את האמת). אני מסכים עם מה שכתבת שהאשה שייכת לאיש כמו רכושו, אך צריך להגדיר שייכות (כמו קניין) אם הכוונה שאסור לאף אחד להיות עם האשה, כמו שאסור בחפצים לאחר לקחת (חוץ מ*קנייני* שומרים ואכמ"ל) זה נכון, ולא רק הראש סובר כך אלא ממשה רבנו והלאה. אך אם הכוונה שהיא שייכת לו שהיא טפלה לו, חפץ שנועד לשמש אותו, לא הרא"ש סובר כך,אולי תרבות המערב והאיסלם...
המשך 12:40 29.06.2012שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר