צום ביום השואה – האם מותר לצום בניסן?
יוזמת "צום נזכור" שקמה לפני 3 שנים, מעוררת מחדש את השיח לצום ביום השואה דווקא דרך צום חילוני-אזרחי: "גם לאחר היום בו הכותרת בעיתון תצעק כי נפטר ניצול השואה האחרון, אנחנו נמשיך ונזכור, לא רק בראש ואפילו בלב, אלא גם בבטן"
האם לצום ביום השואה? דף הפייסבוק "צום נזכור – הצום הישראלי הראשון" מעלה את השאלה על המשמעות של צום חילוני, אזרחי, וגם מתמודד עם השאלה ההלכתית: האם אפשר לצום בחודש ניסן – חודש שנאסרה בו תענית.
יוזמת "צום נזכור" למען זיכרון נספי השואה, קמה לפני שלוש שלושים במטרה לשמר את זכר השואה "גם לאחר מותו של שורד השואה האחרון שיוותר בעולם".
בדף הפייסבוק של היוזמה נכתב כך: "הצום, אשר אם יהפוך למנהג רחב, יבטיח כי גם לאחר היום בו הכותרת בעיתון תצעק כי נפטר ניצול השואה האחרון, אנחנו נמשיך ונזכור, לא רק בראש ואפילו בלב, אלא גם בבטן, את מה שהיה ואסור שיחזור לעולם".
הצום נקבע לתאריך כ"ז בניסן, התאריך העברי לפרוץ מרד גטו ווארשה: "אנחנו מציעים לך לנסות, ביום השואה הזה, כ"ז ניסן, ה 1.5.19, לצום. אולי רק מאוכל, אולי רק כמה שעות ואולי מזריחה עד שקיעה".
"קביעת יום צום ביום השואה יבהיר שהלכה איננה דבר המנותק מהמציאות"
הרב שי פירון ענה על כך שנה שעברה, והתייחס לתקנות תעניות ציבור שנגזרו בעבר. כך, בתקופת הגאונים התקיימו לפחות עשרים ימי צום ותעניות, וגם בתקופת הראשונים כמו לאחר שריפת התלמוד בשנת 1242 נגזרה תענית ומצאנו לכך עוד דוגמאות רבות.
בשנת 1648, כ' סיוון ת"ח, לאחר מסע הרג ורצח בקהילות יהודיות בפולין, תיקן ועד ארבע הארצות "תענית ציבור לכל מדינות פולין", וגם הש"ך כתב כל כך: "קבעתי לעצמי ודורותיי, לבנים ולבני בנים צום ותענית ואבל".
לאור דוגמאות אלו כותב הרב פירון: "אשר על כן, עוד בטרם הדיון ההלכתי, אני סבור שאנו עושים מעשה חמור בכך שאיננו מתקנים יום צום, כמקובל במסורת היהודית, ביום השואה. ככל ששורדי השואה הולכים ונעלמים, החובה לנקוט בצעדים מובהקים שיכריחו את כולנו להתמודד עם הזיכרון ועם המשמעות, כאלה שיעניקו ליו כולו צביון עמוק, מטלטל ומשמעותי".
"עם רבנים המתנגדים לעצם קיומו של יום השואה, הסוברים שאין לציינו או לצרפו ליום השואה – אין לי ויכוח. אנו חלוקים בכל תפיסת העולם הרעיונית – הלכתית. אבל, קראתי שיש מי שחש מתוספת יום צום נוסף, שהרי גם על אלה הקיימים לא מקפידים. אני חולק על כך מכל וכל".
"קביעת יום צום ביום השואה יבהיר שהלכה איננה דבר המנותק מהמציאות, יבהיר עד כמה רצף הימים הללו הוא חשוב ומשמעותי".
על קביעת צום בחודש ניסן: "הובא בשולחן ערוך אורח חיים (סימן תכ"ט סעיף ב') שאין לצום בחודש ניסן. אסתפק בכך שאציין את תענית בכורות המתקיימת בחודש ניסן, את העובדה שבחודש ניסן אנו נוהגים בימי אבל על ספירת העומר (לא נישאים, לא מתגלחים ועוד). וכן היו שהתענו בתענית שני חמישי ושני שאחרי הפסח אף שחלה בניסן, וכן רבי אליעזר מוורמייזה בספר הרוקח סימן רי"ב מציין שבעירו נהגו לצום בראש חודש ניסן עקב אירוע מקומי שאירע בקהילה".
"כל אלה מעידים שתענית יחיד, בוודאי מותרת, אבל מצינו שגם תעניות ציבור נתקנו בימי החודש האלה, ואבלות ספירת העומר קנתה לה מקום על אף שמדובר בימי ניסן. ההימנעות מתקנה חדשה היא רפיסות רעיונית, פחד לא מוסבר והימנעות משימוש בכלי יהודי קדום שיש בכוחו לעצב את היום ולהעניק לו משקל עמוק ורחב".
"אני מאמין שעלינו להתחיל בקביעת תענית יחידים, מלמטה. יקבל כל אחד על עצמו. יעשה מעשה. אט אט יופץ המנהג. מלמטה. אנחנו נבהיר שאנחנו לא עוברים לסדר היום. אנחנו נבטיח לאחרוני השורדים שרעבו ללחם שנים רבות, שיום אחד, רק יום אחד, אנו עוצרים את שטף החיים וצמים".
"צום, איננו רק אבל על העבר. צום הוא הזדמנות לעצור ולנתח, לבחון לעומק, לתקן את העתיד. יום השואה הוא יום בו עלינו לעצור, להתמודד עם שאלות של שנאת אדם, גזענות, מהותה של מדינת ישראל ואחריותנו לחיים מוסריים בה. זו חובתנו ואל לנו לוותר עליה".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו