פרשת מצורע עוסקת באופנים בהם נטהר האדם מטומאת הצרעת. ניתן לשים לב לכך שהתייחסות התורה למצורע בזמן טומאתו אינה סלחנית כלל וכלל, התורה מרחיקה את המצורע מן המחנה, ואפילו ישיבה בין שאר הטמאים אסורה עליו. הדרך הקשה אותה צריך המצורע לעבור, מתומצתת במילים "בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ". התורה מרחיקה את המצורע מהמון חיי החברה השוקקים.

בדידות זו של המצורע טעונה בירור, שהרי אם מטרת התורה היא להעניש את המצורע על חטאו, נראה כי העונש הכבד ביותר בעבורו היה דווקא להשאירו בתוך מחנה ישראל ולאסור על החברה כולה ליצור עמו קשר, מסחר או ליזום כל אינטראקציה כזו או אחרת איתו. מציאות מעין זו תוליד במצורע כאב גדול, בראותו את החברה מצליחה ומשגשגת בעוד הוא חשוב כמת. אם כן, מה עניינה של הרחקה זו? מדוע בדידות המצורע מהווה גורם כה משמעותי בתהליך טהרתו?

תוכחותיו של הנביא ישעיה על יהודה וירושלים ערב חורבן הבית הראשון, הינן קשות ונוקבות. כאשר מתמקד ישעיה הנביא בתחום הצניעות של בנות ישראל, הוא מצייר בפניהם את התגובה העתידה לבוא: "וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן…וְשִׂפַּח אֲדֹנָי קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן". החברה הישראלית מתוארת כאן כחברה ריקנית וחיצונית, שבה מרוכזים האנשים בכללם במראה החיצוני, באופנה העכשווית ובלבוש המהודר. עונשה של תרבות זו הוא: "וְשִׂפַּח אֲדֹנָי קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן" – כנגד לגאוותן והתפארותן של בנות ציון בשערותיהן היפות, ישלח ה' בראשיהן צרעת, מחלת עור הפוגעת גם בשערות הראש. מה פשר עונש זה וכיצד הוא עשוי לתקן את חטאן?

ככל שאדם מאמין בחייו ומלא ביטחון בעולמו הפנימי – אישיותו, משפחתו, אמונתו, כישרונותיו ומכלול חייו, כך הוא פחות זקוק להחצין את מעשיו ואישיותו לאחרים. בשעה שהיסודות הפנימיים רקובים, מגיע האדם לגאווה, להתהדרות מוגזמת, הוא עשוי להחצין את עולמו על מנת שיפארו וישבחו הרבים את אשר לו. יציאתו של האדם מעולמו הפנימי לעולם המוחצן מעידה כאלף עדים על חוסר ביטחון ואמון בפנימיות חייו. לאחר שפרחה הצרעת בבנות ציון, לא נותר להן אלא לשוב לעולמן הפנימי, למקום מכונס וערכי הרבה יותר, לנבכי הנפש שנזנחו ימים רבים, למקום שבו השחץ והגאווה אינם נחשבים למאומה.

באופיו, מתעסק המצורע רבות בעולמם של אחרים, הוא מנהיג את חייו כרכיל וסוחר המהלך בין החנויות. במהלך ימי טומאתו מקבל המצורע הזדמנות פז לשבת לבדו מחוץ למחנה ישראל השוקק חיים, כעת הוא נדרש לקחת אחריות על חייו, לדאוג לכל צרכיו האישיים בלא תלות באדם אחר. תהליך זה מהווה פתח לחיזוק אישיותו של המצורע, שכאמור, רפיונה וחולשתה הם שהובילוהו למציאות חיים נמוכה זו. על כן, הבידוד כאן נועד דווקא למען חיבור עתידי, טהור ואמיתי יותר.

דווקא לאחר מערכת הבחירות האחרונה ראוי להתבונן בשאלה – האם המניע שלנו הוא להבליט את הטוב שקיים בעמדתנו ואת הזווית המיוחדת שהיא מוסיפה לעם ישראל, או שמא להכפיש ולרסס את דעתו של האחר. בירור זה מהותי מאין כמותו; עליו עומד העולם, עליו עומדת ההנהגה בישראל ועליו עומדת טהרתנו הלאומית מצרעת המחלוקת.

=======

בימים אלה יצא ספרי על חומש ויקרא, הספר השלישי בסדר הספרים "רוחי אשר עליך". קדמו לו החיבורים על חומש בראשית ושמות.  כתובת מייל ליצירת קשר עם הכותב: guyamir17@gmail.com