בג"ץ : בית המחבל שרצח את אורי אנסבכר ייהרס
ברוב של 2 מול 1 נפסק בבג"ץ כי שתי הדירות שברשות המחבל ערפאת רפעאיה שרצח את אורי אנסבכר הי"ד ייהרסו: "מאחר שהיתה יהודייה החליט לרצוח אותה"
בג"ץ פסק לפני שעה קלה, בהרכב של השופטים עמית, קרא, ושטיין כי המחבל פעל עם מניע לאומני ולא עם בעיות נפשיות וכי על ביתו להיהרס.
עתירת בני המשפחה בקשר להריסת שתי הדירות שברשותו של ערפאת רפעאיה, המחבל בן ה-29 מחברון שרצח את אורי אנסבכר ז"ל ב-7.2, נדחתה.
הצו הארעי שניתן ביום 31.3.2019 יפקע ביום 18.4.2019.
העתירה נדחתה ברוב קולות של עמית ושטיין, ואילו השופט קרא חילק בין שתי הדירות של המחבל: "האחת, דירת מגורי הוריו בקומה הראשונה שבה יש למחבל זיקת מגורים כדייר נלווה; השניה, דירת מגוריו של המחבל, דירה נפרדת שנבנתה עבורו בקומה השלישית של הבנין על ידי בני המשפחה ובמימונם ויועדה למגוריו שלטענתם המחבל אף התגורר בה הלכה למעשה מזה תקופה של כשנתיים וחצי".
לדבריו של השופט קרא: " לו היו פוגעים בדירה זו בלבד, ניתן היה להצדיק את הפגיעה המכוונת בדירתו של המחבל כשיקול להרתעת הרבים, משהסנקציה מופעלת כנגד מי שביצע את מעשה העבירה ולא נגד בני משפחתו שהינם בגדר חפים מפשע, שאין להם יד ורגל במעשיו והם אף מתנערים מהם. פגיעה בשתי הדירות בנסיבות המתוארות לעיל, חורגת מן המידה הנדרשת לצורך השגת תכלית ההרתעה".
לכן, לדברי השופט קרא יש להרוס רק את דירתו הפרטית של המחבל ולא את שתי דירותיו.
כאמור, בדעת הרוב נפסק כי יש להרוס את שתי דירות המחבל.
השופט עמית: הוסר הספק – רצח כי הייתה יהודייה
"במישור הפרטני, נטען כי המחבל הוא אנאלפבית שסבל מבעיות נפשיות; כי אין לו כל נטייה פוליטית; כי מעשיו לא נבעו ממניע לאומני; וכי מניע זה התגבש אצלו רק במהלך החקירה. באשר לדירות המיועדות להריסה, העותרים טוענים כי למחבל אין כל זיקה לדירה הראשונה (דירת ההורים); כי מזה למעלה משנתיים וחצי הוא מתגורר בדירה השניה; וכי יש חשש שהוא מנסה לנקום במשפחתו עקב היחס השלילי שהפגינו כלפיו".
"ולגופן של טענות. על פני הדברים, אילו כל שעמד לנגד עינינו היו חקירותיו הראשוניות של המחבל – ייתכן שהיה מקום להמשיך ולערוך בירור מעמיק בשאלת המניע של המחבל. זאת, משום שבשלבים מסוימים בתחילת החקירה, כשנשאל המחבל אם היה חושב לפגוע בנערה ערביה, הוא שמר על זכות השתיקה; ולאחר מכן טען כי לא ידע שהנרצחת יהודייה (הגם שהוא 'הבין' כי היא יהודייה), וכי היה רוצח כך גם נערה ערבייה (חקירות מליל ה-9.2.2019). אלא שכעת, משעה שמונחים לפנינו יתר האמירות שמסר המחבל לאורך חקירתו – הוסר הספק בעניין זה".
כך, בשורה ארוכה של אמירות, אישר המחבל כי אילו היה מדובר בנערה ערבייה, לא היה רוצח אותה (חקירה מיום 10.2.2019); כי יצא מביתו ולקח עמו סכין במטרה לרצוח יהודים; כי אילו הנערה היתה ערבייה היה משחרר אותה, אך מאחר שהיתה יהודייה החליט לרצוח אותה (חקירה מיום 11.2.2019); כי הסתובב עם כיפה למטרה זו, כי גרם להוריו גאווה גדולה בכך שרצח יהודייה, וכי ציפה להרוג יותר יהודים אך אללה שלח לו את המנוחה כי רצה שיסתפק בה (חקירה מיום 17.2.2019). כאמור, די בדברים מצמררים אלה כדי לבסס את קביעתו של המשיב כי המחבל ביצע את העבירות ממניע לאומני".
"באשר לטענות בדבר מצבו הנפשי של המחבל: ככלל, טענה בדבר קיומו של ליקוי נפשי ממנו סובל מפגע, היא טענה שעשויה להיות רלוונטית לעניין הפעלת סמכות לפי תקנה 119. עם זאת, ברי כי טענה מסוג זה לא די שתיטען בעלמא, ויש צורך לתמוך אותה בתשתית ראייתית (השוו לעניין פלוני, שם). במקרה דנן, בעקבות טענת העותרים בדבר מצבו הנפשי של המחבל, הורה להם המשיב לתמוך את טענתם במסמכים רפואיים, אך לא עלה בידיהם לעשות כן. מתשובתו של המשיב להשגה שהגישו העותרים, אף עולה כי העותרים כלל לא פירטו מהו הליקוי הנפשי ממנו סובל המחבל, מה חומרתו ומהי השפעתו על מעשיו. יתרה מכך. גם במסגרת הליכי המעצר של המחבל, בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' אברבנאל) דחה את בקשתו להעבירו לבדיקה פסיכיאטרית על ידי הפסיכיאטר המחוזי, משלא הונחה לפניו תשתית ראייתית מספקת המצדיקה זאת.
"אציין כי בהחלטה זו הבהיר בית המשפט כי מלבד טענה של המחבל כי לפני כעשר שנים קיים מספר מפגשים עם פסיכולוג, לא הוגש כל חומר המלמד על ליקוי נפשי; כי אף בא כוחו של המחבל לא התרשם מקיומו של ליקוי; וכי גם בא כוח המדינה לא מצא בחומר החקירה (או בחקירות קודמות שבגינן שהה המחבל במעצר), חשש לקיומה של לקות נפשית כלשהי (החלטה במ"ת 15215-03-19 מיום 25.3.2019). כך בהליכי המעצר, וכך בהליכים שלפנינו, לא עלה בידי העותרים לבסס, ולו במעט, את הטענה לליקוי נפשי של המחבל, שיש בו כדי לבסס עילה להתערבות בהחלטת המשיב".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו