להציל את הגוש! נזעק הראש, ומיד הגוש התחיל להסתכל ימינה וימינה. הרי עד לאותו הרגע הוא לא ידע שהוא גוש. חשב שהוא הוא, עומד בפני עצמו, עם סולם ערכים, הסטוריה, ולפעמים גם חשב לעצמו שאפילו יש לו עמוד שדרה מוסרי, למרות שתמיד צחקו עליו ולעגו לו. הרי בסוף תמיד בחרו בו. לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל הוא תמיד היה שם.

מהר מהר הוא סידר את הכיפה, לא לגמרי זוכר איזו כיפה הוא לקח הבוקר כשיצא בחטף מהבית. זו הקטנה? הגדולה? הצבעונית? לרגע חשב שהוא לקח את זו עם הפאות המסולסלות שמחוברות אליה, אבל בדיוק עבר אוטובוס עם שלט ימין חזק וכחול והוא ראה בהשתקפות שאין שם פאות. הוא נשם לרווחה, אבל פתאום התחילו שוב הצעקות מסביבו – הגוש! הגוש! הוא כל כך נבהל. זה באמת מבהיל כשכל הזמן צועקים, מכל מקום, וכשגם אנשים גדולים וחזקים וגיבורים צועקים. הוא הזיז טיפה את הראש ופתאום ראה אותם קופצים לקראתו. הם אף פעם לא היו בגוש, הם אפילו אף פעם לא הצליחו להתקרב לרגליים של הגוש, כי הם אף פעם לא הסכימו להתעגל, והגוש לא יכול לעבוד רק עם קוצים. אז הוא אף פעם לא שם לב אליהם.

אבל הצעקות הגוש! הגוש! היו כל כך רמות כשהוא התקרב, שהוא היה חייב להפנות את תשומת ליבו. בהתחלה הוא צחק, כי זה היה גוש כל כך קטן שאף פעם אף אחד לא ראה, אבל אז הוא חש דחיפות חזקות, כאילו מישהו מדביק לו את הגוש הקיצוני הזה. גוש טכני! גוש טכני! התגברו הקריאות. הוא לא האמין. הוא שיפשף את עיניו, אבל מעוצמת הצעקות נהיתה לו מיגרנה והוא עצם אותן בחוזקה.

ישורון. עברה לימין החדש

פתאום הוא חלם על גוש דובר אוצר ודיור, ובזווית העין גם ראה פתאום גוש חביב דובר רוסית. לרגע הוא נזכר שיש גם גושית עם בעיות טכניות אבל ידע שבפוליטיקה הכל פתיר. הוא אפילו חשב להתאהב ברעיון הגוש הזה. הוא הכיר אותם. הם פעם היו גדולים וחזקים, כאלה שתמיד עוברים ותמיד חלק מהגוש ותמיד עם קהל ותמיד עם סולם ערכי ברור שהוא גם ממש יכול להתחבר אליו. אבל פתאום אף אחד לא ראה אותם, פתאום לא צעקו לידם הגוש! הגוש! גם הוא כבר פחד ממה שיקרה לשאר הגוש, והוא ידע שכדאי להצטרף אל הגושים שכבר היו שם פעם, אפילו לא מזמן. הוא אהב אותם, וידע להסתדר איתם, והם לא היו רחוקים מהשקפת עולמו.

פתאום הוא ראה גם עוד גושים קטנטנים, כאלה עם כיפות שחורות, שבפעם הקודמת כמעט הצליחו, הוא דווקא חיבב אותם. הוא כמעט נגע בהם. אבל בדיוק לפני שהוא ניגש אליהם בחלומו, הצעקות הגוש! הגוש! התחזקו שוב נורא, והוא פקח את העיניים, ושוב היו רק הקטנטנים ההם מול העיניים. והוא שכח את החלום, וכאבו לו נורא האוזניים, וזזה חוליה בעמוד השדרה כדי שהוא יוכל להידבק אליהם, אבל מה זה חשוב, העיקר שהצעקות נפסקו.

יערה ישורון, סגנית ראש מועצת מזכרת בתיה הייתה אחת המועמדות לשריון במקום השלישי המיועד לנשים ברשימת הבית היהודי וחברת פורום הנשים במפלגה.