בכל מקום אפשר לחנך ולקיים תורה ומצוות - סרוגים

בכל מקום אפשר לחנך ולקיים תורה ומצוות

אפרים ומנשה גדלים במצרים, במקום זר ומנוכר, שאין בו בית חינוך כמשפחה ואין דמויות לחיקוי. ועם זאת, יוסף מוכיח שזה אפשרי – בכל מקום אפשר לחנך לתורה ולמצוות

בכל מקום אפשר לחנך ולקיים תורה ומצוות
  (צילום: נתי שוחט/ פלאש90)

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹקִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם … וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר … וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי, גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל, וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם … וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה, וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה. (בראשית מח, ח–כ)

כמה שאלות עולות מפסוקים אלו. ניגע כאן בשתיים מהן:

א. מה פשר שאלתו של יעקב "מי אלה"? והרי כמה פסוקים לפני כן הוא מזכיר את שמותיהם ואומר "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי"?

ב. למה "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה"? במה זכו אפרים ומנשה שעד עצם היום הזה מברכים האבות את בניהם בברכתם? מדוע לא מברכים 'כראובן ושמעון', או 'כיהודה ובנימין'? ואולי כמו בברכת הבנות, "ישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה", היה מקום לברך: 'ישימך אלוקים כאברהם, יצחק ויעקב'?

על השאלה הראשונה ענו פרשני הפשט כי יעקב לא זיהה את קלסתר פניו של נכדיו כי "עֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" (שם, י). אבל חז"ל הלכו עמוק יותר: "ועיני ישראל כבדו מזֹקן … מהו לא יוכל לראות? שנסתלקה ממנו רוח הקודש …שצפה שני עגליו של ירבעם שהוא מטעה את ישראל ואומר להם אלה אלוקיך ישראל" (פסיקתא רבתי פרשה ג). לפי המדרש יעקב הכיר את נכדיו היטב במשך שבע עשרה שנה, אבל הוא נמנע מלברך אותם כי צפה שירבעם בן נבט יצא מהם.

אבל אם כך, מדוע בירך אותם יעקב אחרי שיוסף אמר לו "בני הם אשר נתן לי אלקים בזה"? מה חידש יוסף ליעקב שגרם לו לחזור בו ולהסכים לברך אותם? נביא שתי תשובות לכך.

רבנו בחיי כתב: "הזכיר ה' שעשה לו ניסים והגיעו למלכות עד שנתן לו המלך האישה הזאת, וממנה היו לו הבנים הללו". לפי רבנו בחיי, יוסף אומר שאת הבנים האלה ה' נתן לו בדרכי ניסים ונפלאות, ואם כך זה רצון ה', ולכן הוא מבקש מיעקב שיברכם.

רבי נתן, תלמידו הגדול של רבי נחמן מברסלב, מבאר את תשובת יוסף באופן שונה מעט:

יעקב אבינו קודם הסתלקותו, מחמת שראה גודל הרשעות של הרשעים שיצאו מאפרים ומנשה, על כן גם הוא תש כוחו עד שלא ידע ללמד עליהם זכות ולברכם, על כן שאל, מי אלה? שאינם ראויים לברכה. עד שהשיב לו יוסף בני הם, אשר נתן לי אלוקים בזה. שהראה לו שגם בזה בעצמו נמצא זכות, שיגע ומצא נקודות טובות גם ברשעים שיצאו מהם. ועל כן תכף נתרצה יעקב ואמר, קחם נא אלי ואברכם. (ליקוטי הלכות, תחומין ועירובי תחומין ו, טז)

זה נפלא ומרגש. יעקב אומר: כיצד ניתן לברך על הרע? על ירבעם בן נבט? אך יוסף 'מלמד' אותו, לפי רבי נתן, שגם ברע יש נקודות טובות. אין רשע גמור, כפי שלמדנו מרבי נחמן בתורה רפ"ב המפורסמת; יעקב אבינו מקבל את התורה הזו, ומברך את אפרים ומנשה.

ננסה לענות על השאלה השנייה.

אם נתבונן בברכת הבנים של יוסף נראה שהיא בעצם ברכתו של יוסף, וכמו שנאמר לפני הברכה "ויברך את יוסף" , ולכן נאמרה בלשון יחיד "בך יברך ישראל לאמר" "בך" ולא "בכם", היינו שזו הברכה ליוסף, וצריך לומר משום שברכתם היא ברכתו, שאב מתברך כאשר בניו זוכים להיות מבורכים כך. (היינו רגלים לומר יותר מזה בשם הרב קרליבך- כשהאב מברך את בניו, הוא בעצם מתברך על ידם…)

כאשר נתבונן בברכת יוסף עצמו, נראה שאותה ברכה נאמרה גם לבניו. אנו מוצאים בברכת יוסף, שיעקב מעביר לו את ברכות הוריו אברהם ויצחק "ברכות אביך גברו על ברכות הורי עד תאות גבעות עולם תהיינה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו", וכך מצאנו שיעקב גם מברך את בני יוסף "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ", היינו ברכת הוריו ששם שמים עליהם תמשך גם לבנים. זהו ,אולי, יחודה של בירכת אפרים ומנשה שיש בה המשכיות הדורות, והעובדה שיעקב מברך כך לא רק את בנו יוסף, אלא גם את בניו אחריו, מלמדת על קביעות הבחירה האלוקית הנמשכת עליהם, והחוט המשולש שלא במהרה ינתק.

מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין לימד אותנו (ובאופן דומה כתב הרב נריה ב"נר למאור") שהעובדה שבניו של יעקב ממשיכים בדרך אביהם היא לכאורה פשוטה יותר – הם נמצאים סביב ישראל סבא, מקבלים חינוך בדוגמה אישית ליד 'המקור', בסביבה תומכת, בבית מדרש של החמ"ד. לעומתם, אפרים ומנשה גדלים במצרים, במקום זר ומנוכר, שאין בו בית חינוך כמשפחה ואין דמויות לחיקוי. ועם זאת, יוסף מוכיח שזה אפשרי – בכל מקום אפשר לחנך לתורה ולמצוות.

בפני עם ישראל עומדת דרך ארוכה בגלות, דרך העוברת לא פעם במקומות מנוכרים וקשים מאוד. עם המסר הזה אנחנו יוצאים לדרך, עם הברכה של "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה": לעולם תמשיך לדבוק בדרך ישראל סבא, תאמין בעצמך, בדרך החינוך של עם ישראל, ותהיה כמו אפרים ומנשה. זה אפשרי…

מהרב חנן פורת למדנו תשובה נוספת, נפלאה. ( באותו כוון כתב ה"בני יששכר") בספר בראשית אנו מוצאים לאורך כל הדרך קושי ב'אישור' הבכורות: הקב"ה בוחר במנחת הבל הצעיר; לפי חלק מהמפרשים יפת היה הבכור, ושם נבחר במקומו; יצחק היה צעיר מישמעאל; יעקב מעשו; ראובן נדחה ויוסף מחליף אותו. נושא זה דורש עיון עמוק בפני עצמו, אך לענייננו השאלה היא האם יעקב לא 'למד לקח' ממקרים אלו של העדפת הצעיר על פני הבכור? וכי הוא לא חושש שתיווצר קנאה בין אפרים למנשה כשהוא משכל את ידיו, ומעדיף את אפרים על פני מנשה? אומנם יעקב מברך את שניהם יחד, ולכל אחד יש מקום מיוחד משלו, ועם זאת – אפרים, שמזרעו יצא יהושע, הוא הבן המועדף.

הרב חנן כתב שברכת הבנים היא 'כאפרים וכמנשה' כי אנחנו לומדים ממנשה את ההימנעות מקנאה, את הענווה ואת היכולת לקבל באהבה את העובדה שיש ייחודיות בכל אחד, אף על פי שאחיו הועדף. ספר בראשית, המלא סיפורי קנאת אחים ששיאם במכירת יוסף, מסתיים בברכת הבנים שמברך יעקב את נכדיו. ממנשה נלמד שאין שנאה בינו לבין אפרים, אלא יש הכרה בשוני, באות המיוחדת בתורה שכל אחד זוכה לה. בכך מברך האב את בניו בכל ליל שבת.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
ואחרי הבעלים אשר לימדום אבותם.
palmoni777 | 22-12-2018 10:32
אכן כן, אף לדעת חזל אין יעקב מפיק את הלקחים, ועכ, ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק אשר העדיף את הצעיר על פני הבכור. וְזָכַ֣רְתְּ אֶת־דְּרָכַיִךְ֮ וְנִכְלַמְתְּ֒ בְּקַחְתֵּ֗ךְ אֶת־אֲחוֹתַ֙יִךְ֙ הַגְּדֹל֣וֹת מִמֵּ֔ךְ אֶל־הַקְּטַנּ֖וֹת מִמֵּ֑ךְ שאם יעקב מתעלם מאזהרת לֹ֣א יוּכַ֗ל לְבַכֵּר֙ אֶת־בֶּן־הָ֣אֲהוּבָ֔ה עַל־פְּנֵ֥י בֶן־הַשְּׂנוּאָ֖ה הַבְּכֹֽר׃ דאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תיהוי בי עבורי אחסנתא ואפילו מברא בישא לברא טבא וּבְנֵ֨י רְאוּבֵ֥ן בְּכֽוֹר־יִשְׂרָאֵל֮ כִּ֣י ה֣וּא הַבְּכוֹר֒ וּֽבְחַלְּלוֹ֙ יְצוּעֵ֣י אָבִ֔יו נִתְּנָה֙ בְּכֹ֣רָת֔וֹ לִבְנֵ֥י יוֹסֵ֖ף בֶּן־יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א לְהִתְיַחֵ֖שׂ לַבְּכֹרָֽה׃ אז מה פלא אם זכה לברכת בְּעֶבְרַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת נֶעְתַּ֣ם אָ֑רֶץ וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמַאֲכֹ֣לֶת אֵ֔שׁ אִ֥ישׁ אֶל־אָחִ֖יו לֹ֥א יַחְמֹֽלוּ׃ מְנַשֶּׁ֣ה אֶת־אֶפְרַ֗יִם וְאֶפְרַ֙יִם֙ אֶת־מְנַשֶּׁ֔ה ובזכות כִּ֤י יְהוּדָה֙ גָּבַ֣ר בְּאֶחָ֔יו וּלְנָגִ֖יד מִמֶּ֑נּוּ וְהַבְּכֹרָ֖ה לְיוֹסֵֽף׃ זכה אף יהודה יַחְדָּ֥ו הֵ֖מָּה עַל־יְהוּדָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃ בהתבוננות על שם סופם של מנשה ואפרים, מסופקני אם אי מי יאחל לבניו בנים כמותם. ואל לנו לשכוח שכל התפלגות הממלכה נבעה לדעת חזל בגלל קנאה. מה גם שאף אחד אינו מתגעגע לבני מנשה ואפרים המתבוללים, בדמות נאצים או פלסטינאצים.
2
אין הוכחה לכלום
שמואל | 22-12-2018 18:37
ה' הוריד את יוסף למצרים ויתכן והיתה לו סיעתא דשמיא מיוחדת בחינוך בניו. ישנם הרבה מקורות שרצוי שיהודי יגדל ויתפתח בחברה טובה. יעידו על כך רבים שבאו ממשפחות תורניות ונפלו ממדרגת משפחתם כשלמדו בחמ"ד רגיל. יעידו על כך רבים מהסרוגים שהלכו לצבא ונפלו ממדרגתם המשפחתית.
3
הברכות
שרה | 22-12-2018 19:49
אשרי אפריים ומנשה שלא חלמו בכלל על קנאה.והברכות הטובות שקבלו... התקיימו לעד ועד עתה מברכים את הבנים ישימך כאפריים ומנשה.שלזה הם היו ראויים .