ממשלת ירדן מציגה: אין כניסה לדתיים

הדרת דתיים: הסכם השלום עם ירדן יצר מציאות שבה כ-30-20 אלף ישראלים נוהגים לבקר באתרי התיירות שלה מדי שנה. לא מדובר בכמות גדולה ביחס למספר התיירים שפוקדים את ירדן, אך הממלכה מאפשרת את הביקורים האלו ואף מאבטחת את קבוצות התיירים מישראל.

אולם, מזה שנים קיים תנאי ירדני עיקש ומתמשך שמעיב על החוויה: איסור על תיירים ישראלים-דתיים להכניס למדינה תשמישי דת. לאחרונה אף החלו הירדנים לאסור הכנסת מאכלים מבושלים מישראל לירדן. האיסור הזה מקשה על רבים וגורם לא פעם לעוגמת נפש רבה.

אופיר זנבר, צעיר דתי-לאומי, מספר שהוא ביקש לנסוע להודו באמצעות חברת התעופה הירדנית מעמאן, ולחסוך בכך כסף רב, כפי שלדבריו עושים ישראלים רבים.

"התארגנתי בצורה עצמאית, קניתי כרטיסים של החברה הירדנית מירדן להודו והגעתי למעבר הגבול הצפוני (דרומית לבית שאן). הכל היה בסדר, עברתי את הגבול הצפוני בעצמי, ולא היו לחיילים הערות. אחרי המעבר שלי פגשתי שם מישהו וסיכמנו בינינו לחלוק את המונית לשדה התעופה כמו שמקובל אצל הרבה מטיילים.

משום מה, השוטרים הירדנים החלו לבדוק את התיק שלו, וכיוון שהייתי סמוך לו, הם בדקו גם בתיק שלי. ברגע שהם ראו את התפילין והסידור שלי, התחיל בלאגן. אמרתי להם בתמימות שזה רק ענייני דת מבלי לדעת שזה מסבך את המצב".

לאחר שעבר בין פקידים ירדנים שונים, זכה זנבר להסבר הראשון. "השוטר הירדני הראשון שידע אנגלית אמר לי: 'אתה לא עובר עם הדבר הזה. זה בשביל הביטחון שלך'. זה היה גבולי מאוד מבחינת הזמן של הטיסה, ונאלצתי להשאיר את התפילין בצד הישראלי של המעבר. בסוף הטיסו לי את התפילין בנפרד והם נתקעו במכס ההודי".

ד', מדריך תיירים ותיק שנמצא בקשרים טובים עם השלטונות, מודע היטב לבעיה. לדבריו "בירדן יש פלאי עולם וטבע רבים, המושכים כ-2 מיליון תיירים בשנה. נוסף על כך, לישראלים דתיים וחרדים יש עוד כמה בונוסים, מעבר למצוקי ים המלח ופטרה. דתיים יכולים לפקוד את קבר אהרון הכהן המזוהה עוד מימי בית שני, אצל יוסף בן מתתיהו. יש בממלכה גם ישובים עבריים מבית שני. זו אפשרות לצאת מהמדינה מבלי לצאת מארץ ישראל", הוא אומר.

אלא שלמרות קשריו הטובים גם הוא נתקל לא אחת "במטיילים שחזרו בוכים לאחר שהחזירו אותם מהגבול בעקבות קשיים שונים הקשורים לדתיותם של המטיילים, או שנבעו מחוסר הבנה כזה או אחר", אבל הדבר 'הכי קשה' שקרה לו היה החרמת חומוס על ידי השוטרים הירדנים, שסירבו להכניס לממלכה אוכל עם סימני זיהוי ישראליים בולטים.

בהקשר זה אומר ד' כי הדרך הטובה ביותר להימנע מעגמת נפש היא לעבור במעבר הגבול ליד אילת. "בין ישראל לירדן יש שני מעברי גבול: אחד בבית שאן, שדרכו מאוד קשה לדתיים להכנס. אוכפים שם את התקנות באופן מחמיר. לעומת זאת יש מעבר אחד ליד אילת, שם אף אחד לא אוכף ונותנים לכולם לעבור

לכן מטייל דתי שרוצה לעבור ללא בעיות רבות מומלץ לו לנסוע במעבר הדרומי. גם שם, אני ממליץ לשים כובעים ולא כיפות, ובסופו של דבר, צריך להתחפש. אין מה לעשות. ברגע שעוברים את הביקורת אפשר לשים את הכיפה על הראש, ולהתפלל במניין והכל, הביקורת היא בדרך כלל חפיפניקית".

האיסור נובע גם מהתנהגות הקבוצות הדתיות

כאמור, באופן רשמי האיסורים הרבים על פריטי דת נובעים מהחרדה הרבה של השלטונות בירדן לשלום התיירים הישראלים. הלחץ האנטי-ישראלי בירדן הוא חמור, והירדנים מודעים לכך. עם זאת, ישנן עוד סיבות.

ד' מספר כי "היו קבוצות פרטיות של נוער דתי שעשו שטויות – נתקעו במדבר בלי מים, הלכו לאיבוד, היו מקרים של חברה של ברסלב שהלכו להר-ההר והתעמתו עד כדי מכות עם שוטרים ירדנים, כולל ריסוס כתובות "נ נח" ודברים מהסוג הזה על הסלע. לכן הירדנים באופן קטגורי לא נותנים לקבוצות חרדים להכנס. למרבה הצער  מדינת ישראל לא קמה להגנתם. ההרגשה שלנו שזה מתובל באנטישמיות".

גם ירון רוזנטל, מנהל 'בית ספר שדה – כפר עציון', שמוציא טיולים לירדן באופן קבוע ער לרגישות הירדנית בנושא.

"נכון, הם לא אוהבים דתיים", הוא אומר, "למרות שאני לא חושב שזו הסיבה העיקרית לאיסור, כי הם אנשים נחמדים סך הכל. במציאות בה יש 2 מיליון תיירים בשנה בירדן ומתוכם רק כ-20 אלף מישראל, ומתוכם אולי 10% דתיים, ומתוכם אולי כמה מאות נראים 'דתיים', הירדנים אומרים לעצמם: למה להסתכן בפיגוע שיהרוס לנו את כל התיירות בגלל כמה תיירים דתיים מישראל?".

לדברי רוזנטל, אם באים בקבוצה ויוצאים מראש בהנחה שזוג אחד או שניים של תפילין ישארו במעבר הגבול, אזי אין שום בעיה. "אם רוצים להיות חכמים ולא צודקים אין שום בעיה. הם אף פעם לא עושים ביקורת יסודית. זה לא נעים, אבל זה מה שיש. לא נוכל לחנך את הירדנים, ואסור לקחת את זה באופן אישי".

בנוגע לבעיית הכשרות והאיסור על הכנסת מאכלים מבושלים אומר רוזנטל כי "עקרונית אין בעיה הלכתית לאכול ירקות, לחם וכו' בארוחות ערב במלון, ובארוחות הצהרים, הירדנים כבר יודעים להגיש לתיירים הדתיים ירקות ודגים בנייר כסף בתנור".

ובכל זאת, איך מתמודדים עם התנכלויות לקבוצה דתית?

"אנחנו מעבירים בין המטיילים דף הנחיות להחביא את התפילין, ושקיים סיכוי שלא כל התפילין יצליחו לעבור. לא זכור לי דבר כזה שהחרימו את כל התפילין של הקבוצה. ברור שלמי שיש זקן יחפשו יותר בדקדקנות. אבל זה לא קשור רק לדתיים. צריך להבין שבירדן ההנחיה הכללית לישראלים היא לא להסתובב עם שום פרט המזהה אותך כישראלי. הרי הטיולים בירדן שממשיכים למרות הכל זה סוג של נס.

יש שם פלשתינאים שלא אוהבים אותנו, ובטח עבר בראשם פעם או פעמיים לפגוע בישראלים. אבל הפלשתינאים נמצאים בעיקר בערים ודי נדיר לפגוש אותם. 16 שנים אני מטייל שם ועד היום ללא שום בעיות מיוחדות. הירדנים מאוד נחמדים, אתה לא נתקל במבטי שנאה כמו שיש במצרים. זה מזכיר את מה שהיה פעם בסיני עם הבדואים".

משרד החוץ הישראלי: אין איסור על הכנסת תשמישי קדושה. יש בקשה לירדנים להצניע אותם מטעמי בטחון.

==

הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון מקור ראשון.