בנאום הניצחון פנה ראש הממשלה המיועד לרעייתו, בפראפרזה על הפסוק הידוע, והודה לה – 'לכתך אחריי במדבר בארץ זרועת מוקשים'.

עליזה בגין ז"ל אכן הייתה ראויה להכרת הטוב על האמון רב השנים. עם זאת הייתה שם עוד גברת, שגם אם לא יכלה להתחרות ברעיית ראש הממשלה וודאי שהייתה ראויה גם היא לשבחים על האמון שנתנה במנחם בגין במשך עשרות שנים. שמה של הגברת הוא 'תנועת החירות' ובגלגולה החדש 'תנועת הליכוד'.

מאז קום המדינה עמדו בראשות מפלגת העבודה, בגלגוליה השונים, לא פחות משלושה עשר מנהיגים, כן ירבו. את תנועת הליכוד הובילו במשך שבעים שנה רק ארבעה. בגין, שמיר, שרון ונתניהו. תנועת החירות נתנה למנחם בגין קרדיט ארוך ארוך, שנמשך כמעט שלושים שנה, עד שהצליח במשימתו הבלתי אפשרית, להגיע לשלטון. במפלגת האופוזציה של היום, מפלגת העבודה, הקרדיט נמשך שלושים יום או לחילופין עד הסקר הבא. מה שיגיע קודם.

אחת הסיבות המרכזיות לחוסר הצלחתה של האופוזיציה להעמיד מתחרה ראוי לראשות הממשלה קשורה לבעיה כללית ושורשית שמאפיינת את החברה שלנו. החברה הישראלית היא תזזיתית וחסרת סבלנות. כשמישהו לא מצליח בפעם הראשונה מחפשים לו מחליף. אם הסחורה לא הגיעה מיד, נחפש ספק אחר. הכל צריך להגיע מיד, כאן ועכשיו. שלום עכשיו ומשיח עכשיו. אנחנו מתנהלים כמו חבורת ילדים חסרי סבלנות שלא מסוגלת להניח לסטייקים שלה להתחמם על הגחלים, והופכת אותם כל חצי דקה. ככה לא מכינים סטייקים וככה לא בונים מדינה.

תרבות האינסטנט האמריקאית ששולטת בארצנו לא מאפשרת לתהליכים להתפתח. משיח לא יגיע ביום אחד. גם השלום. בכל תחום שהוא, מחינוך ילדים ועד מאבק לראשות ממשלה צריך הרבה הרבה סבלנות. 'ואני אתנהלה לאיטי לרגל הילדים… עד אשר אבוא אל אדוני שעירה'.

=======

האמר יתפרסם בגליון הקרוב של העלון 'שבת בשבתו'