לכל יהודי יש שם, פרצוף ואישיות מיוחדת. לכל יהודי יש שכל אחר ונפש אחרת, ולכן לכל יהודי ישנה האות שלו בתורה, ההבנה המיוחדת שלו שרק הוא יכול לחשוף אותה. כיצד מגלים אותה? מה צריך לעשות בשביל זה?

ראשית צריך לדעת שהיא מתגלה מאליה בסוף תהליך שיהודי עובר, לאחר שלמד הרבה שנים תורה מתוך עמל ויגיעה, הוסיף עוד ועוד יראת שמים, תיקן את מידותיו והתפלל לקדוש ברוך הוא. אסור שהמטרה של הלימוד תהיה לחדש, המטרה צריכה להיות להבין. להבין את התורה, להבין את דברי חכמינו העמוקים והנפלאים, להבין את פירושי הראשונים שחכמתם נפלאה, להבין את פירושי גדולי הדורות האחרונים. כאשר יהודי רוצה להבין את התורה, לברר את הנושא לעומקו, כאשר הוא חושב עליו בשכבו ובקומו, כאשר הוא שקוע ושקוד ללמוד אותו ולהבין אותו, אז הקדוש ברוך הוא מרחם עליו, מאיר את עיניו ומסייע לו להבינו.

הכי חשוב – ענווה

החשוב ביותר הוא הענווה. ענווה כלפי נותן התורה. בלימוד התורה צריך דיוק נפשי ושכלי. צריך לגשת לתורה מתוך התבטלות, מתוך רצון לקבל את דבריה ולשנות את עצמנו לפיה, אחרת, במקום להבין מה ה' רוצה מאתנו ולתקן ולשפר את עצמנו בהתאם, אנו עלולים לפרש את התורה לפי הקלקולים הקיימים בתוכנו, ונמצא שאנו מעוותים את רצון ה' באופן שיתאים לנו.

ענווה כלפי חכמינו ז"ל, חכמי הדורות. דבריהם הינם עמוקים מיני ים וכתובים בתמציתיות ובקיצור, ועל הלומד את דבריהם לדעת את גודל חכמתם, את רוב עיונם בתורה, את המסורת המדויקת שקיבלו מרבותיהם, את מסירות הנפש שלהם על כל קוץ ועל כל תג שבה, את הענווה הגדולה שלהם ואת קרבתם הגדולה לנותן התורה. דבריהם מאירים את עינינו ומתווים לנו את הדרך. בדרכם צריך ללכת ולא לסטות ממנה, ועדיין יש מקום רב לחידושים נפלאים ולהבנות חדשות ומתוקות.

ענווה ביחס לעמל וליגיעה הנדרשים על מנת להבין את תורת האמת.

הלימוד דורש עמל ויגיעה, דורש התמדה ורצינות, דורש שיטתיות וסדר. כל רעיון נבדק, כל מחשבה נשקלת, כל מילה נמדדת אם היא במקום, ואם היא מדויקת. לדוגמה, אי אפשר לפרש מילה באופן כלשהו מבלי לבדוק אם פירוש זה יסתדר עם כל הפסוקים האחרים שבהם מילה זו מופיעה. חוש הביקורת העצמית צריך להיות מפותח מאוד.

אך כאשר יש ענווה, יש סייעתא דשמיא להבין את האות שלנו.

==

הרב שמעון פרץ הוא ראש ישיבת ההסדר קרית גת