כל מי ששירת בצה"ל יודע שיש בצבא שני מסלולים להתקדם במערכת:

1. להיות אדם כל-כך מקצועי וערכי, שהבחירה בך לקידום תהיה מובנת מאליה, ותתרחש למרות דעותיך העצמאיות, ואפילו בזכותן.

2. להיות כל-כך נוח ו"נאמן" למערכת ולהביע כל-כך הרבה הזדהות עם דרישותיה וגישתה – שהבחירה בך לקידום תהיה מובנת מאליה למרות היעדר העקרונות והכשרונות שלך, ובעצם – בזכותם.

אמנם לא ייתכן שכל קצין בצה"ל יהיה בעל גישה עצמאית לחלוטין, וכל אחד ינסה בפועל לבנות את הצבא לפי השקפותיו שלו.  זהו אכן מתכון לאנרכיה מסוכנת, אך – אלה הן "צרות של עשירים".

האיום האמיתי בכל ארגון היררכי הוא צמיחתם של האנשים החלקלקים וחסרי המקוריות העצמית; האנשים שיודעים להתאים את עצמם לכל מערכת, אך חסרים לחלוטין כל אמירה עצמאית בעלת חוט שדרה.

בצה"ל, כרגע, יש איזון מסוים (ורחוק ממושלם) בין האנשים מהסוג הראשון, לבין האנשים מהסוג השני.  כל הטייה של הכף לטובת האנשים המתרפסים – היא סכנה קיומית לעם ישראל.

ערכים או קידום?

הפרשייה החדשה והעצובה של הדחת הצוערים שסירבו להקשיב לשירת זמרת בבה"ד 1 היא בלי ספק צעד בכיוון הרע הזה של העדפת הסמרטוטים.  המסר שהצבא מעביר כאן הוא פשוט ותמציתי:

אתה רוצה להיות קצין דתי?  בבקשה… יש לנו רק בקשה אחת:  אנחנו רוצים שלפחות במקרה אחד אתה תוותר על הערכים שלך לטובתנו. אנחנו מוכנים שתהיה קצין דתי רק בתנאי שתוכיח מראש שאתה לא לוקח את העקרונות שלך ברצינות, וכשצריך, אתה מוותר עליהם לטובת המשך קידומך.

מטבעה של המערכת הצבאית להיות קרקע נוחה להופעתם של אנשים שקידומם העצמי הוא ערכם העליון, אך כאשר תכונת היעדר העקרונות נהפכת לדרישת סף מן הבאים בשערי הפיקוד, הדבר הופך לסכנה קיומית.

אנחנו צריכים קצינים "גברים". אנחנו צריכים שצה"ל יעדיף קצין צמחוני שיסרב להשתתף במנגל פלוגתי, קצין שמאלן שיסרב לירות במסתננים וקצין יהודי מאמין שיסרב לגרש יהודים מביתם בארץ ישראל.

עדיף להתמודד עם הקצינים הללו על ערכיהם השונים כשיגיע היום בו הפקודות האלה יינתנו, ולא לוותר עליהם מראש ולהסתפק היום מחר ומחרתיים בקצינים ללא עקרונות וערכים משל עצמם.

הדבר בנפשנו.

==

אליהו בן אשר הוא תלמיד ישיבת ההסדר 'אור וישועה' בחיפה.