שבוע לפטירתו: קווים לדמותה של משפחת אלון

ארבעה אחים ואחות אחת הם היו, מאז שאני זוכר את עצמי, בגבול שבין שערי חסד לרחביה, מקום שאיננו רק ציון מקום,אלא מקום בעל משמעות. מקום שאיננו גבול אלא קו חיבור בין מסורת לחידוש ובין קודש לחול.

ארי, ספי, בני, טלי ומוטי. כך קראנו להם, כולם בני משפחת אלון, בנים של מנחם זכרונו לברכה ורות תיבדל לחיים ארוכים. גדלתי בצילם ואיתם. תבנית נוף ילדותי במובן העמוק ביותר.

ארבעת הבנים שונים היו זה מזה כבר בילדותם, אבל כולם מנהיגים כבר בצעירותם. בכיתה, ברחוב ובבני עקיבא (נדמה לי שטלי לא תכעס על כך שאינני מציין אותה, כי היא איננה אשת ציבור…).

כל אחד הלך בכיוון שונה בסגנון, בדרך החיים ובעיסוק. גם בכיוונים האידיאולוגים הם הלכו בכיוונים שונים ומגוונים. לצערי, אני נפגש עם כולם יחדיו רק בבית האבל.

לפני ארבע שנים עם פטירתו של אב המשפחה והשבוע עם לכתו של הרב בני זכרונו לברכה.

מעבר לזכרונות הצפים ועולים מימי הילדות והנערות, אני תוהה ביני לבין עצמי על העולמות השונים שצמחו בבית אחד, יחיד ומיוחד. עולמות הנראים במבט שיטחי,מנוגדים וסותרים,אך במבט עמוק יותר משלימים זה את זה.

החיבור העמוק והקשר שבין האחים הוא חיבור עמוק. הקשר ביניהם איננו רק בגלל קשר דם. הם באמת חיים בהבנה שהם משלימים אחד את השני, למרות הסתירות החיצוניות. קשר עמוק של אחים החיים מתוך הבנה שהמחיצות המקובלות שבין דתיים לשאינם דתיים ובין ימין ושמאל ,הם מחיצות חיצוניות. כי בעומקם של דברים ,בעולם האמונות והדעות, בעולם הנשמות, יש השלמה ואחדות,אם רק מחפשים זאת.

יפה לראות שהבנה עמוקה זו באה לידי ביטוי גם בדור הבא. גם בבנים ובבנות. אינני מכיר אותם אישית, אבל מהתרשמות חיצונית נראה כי גם בדור זה הצמאון לאל חי, הצמאון לעולם עמוק של יהדות ושל דרך ארץ, של תיקון עולם, קיים בעוצמה ובצורה מגוונת ומשלימה.

אינני חושב שצריך לטשטש את ההבדלים, בוודאי שחינוך הוא לדרך ולאמונה. אבל חינוך הוא קודם כל למכנים המשותפים של כולנו.
לאחדות, לערבות הדדית, לשמירה על המורשת והאמונה מתוך התחדשות, להשתרשות בארץ ישראל ולחיזוק עם ישראל ומורשתו.

זה הבסיס שעליו גדלה משפחת אלון.

מגמה זו של חיפוש אחר המכנים המשותפים העמוקים כיום הולכת ומתרחבת בחלקים שונים בעם ישראל, בעיקר בין הצעירים שבינינו.

מגמה של שבירת מחיצות ומוסכמות ,טומנת בחובה סכנה של טשטוש מחד והזדמנות גדולה של חיבור והעמקה מאידך.

נדמה לי שמשפחת אלון מזמנת לנו מבט לשיח עמוק ומאחד,שיח שחשוב לו שילך ויגדל,ילך ויתעצם. זאת הייתה התחושה שלי כשיצאתי השבוע מבית האבלים. ניחום של אמונה, ניחום של חיבור ואחדות, ניחום של ירושלים, העושה כל ישראל חברים ומחברת בין שמים לארץ ובין עם ישראל לאלוקיו.