אח לזיכרון: אליסף פרץ בראיון זיכרון ותקווה על האחים שכבר לא איתנו

אח לזיכרון: אליסף פרץ בראיון זיכרון ותקווה על האחים שכבר לא איתנו

אליסף פרץ, אחיהם של החללים אלירז ואוריאל הי"ד, הקים לראשונה מיזם זיכרון חדשני ומשאיר רגעים של תקווה. בראיון לסרוגים מספר על החיים בשכול, ועל התקווה החדשה

"רגע המוות הוא רק רגע אחד מתוך חיים שלמים"
  (צילום: תומר בן אבי)

את אליסף פרץ (30) אתם בטח מכירים כאח של סגן אוריאל פרץ הי"ד שנפל במארב בדרום לבנון ורס"ן אלירז פרץ הי"ד שנפל בגבול רצועת עזה. "לצערנו קיבלנו תואר שאף אחד לא היה רוצה, והוא לא יעזוב אותנו לעולם" מספר אליסף "יום אחד קמנו בבוקר והפכנו להיות אחים שכולים. והתואר הזה הולך איתנו למסע לא פשוט".

לאחר שלקח חלק בשנה האחרונה במופע 'מתגברים', בו ביוזמת ארגון מעגלים סיפר מול חיילים ובני נוער על אחיו, החליט אליסף להקים מיזם מיוחד שייתן משמעות נוספת לחללים ולאחים השכולים "שמתי לב שבדיוק כמו שאני עולה על במה ומספר את הסיפור שלי, כך יש עוד עשרות אחים שכולים שיכולים לספר על האח שלהם, על התמודדות שלהם. אז למה שלא ניתן גם להם את הבמה?"

תמונה מימים שמחים, אלירז ז"ל מימין, האם מעוררת ההשראה, מרים פרץ ואליסף יחד (צילום מתוך האלבום המשפחתי)

לאחר מחשבה ותכנון אליסף יחד עם מנכ"ל מעגלים, אסף וויס- שנרתם באופן מלא למיזם החליטו לאסוף קבוצה של אחים שכולים מרחבי הארץ ויצרו פרויקט בשם 'האחים שלנו' שמטרתו המרכזית להביא לראשונה את הסיפור על החללים מכיוון האחים."ראינו את החשיבות העצומה בהעברת המסר של עוצמה והתגברות לכל רבדי החברה הישראלית ואנו גאים ושמחים להיות שותפים מרכזיים במיזם מבורך זה" מספר אסף מנכ"ל מעגלים.

250 אחים שכולים ב250 בתים שונים

"הרבה אנשים מתחברים ליום הזיכרון מסרטים בטלוויזיה או בשירים המרגשים בגלצ, אבל אנשים רוצים באמת להרגיש ולהסתכל למישהו בעיניים ולזכור לפחות שם של חייל אחד בזמן הצפירה" מספר אליסף שלא האמין לביקוש האדיר שיש לפרויקט מסוג זה. למעלה מ500 בתים ברחבי הארץ רצו לארח אצלם בסלון אח או אחות שכולים, והשנה רגע לפני יום הזיכרון זכו 250 בתים לארח 250 אחים שיספרו את הסיפור על אחיהם מהכיוון שאף אחד עדין לא שמע.

יחד עם מובילי המיזם, התגייסו גם האמנים אופיר בן שטרית, עמיר בניון ודוד ד'אור בהתנדבות מלאה להקליט ביצוע מרגש לשיר 'היה לי אח', המתאר הכי מדויק את הקשר המיוחד של האחים. לצד השיר הופק גם קליפ מיוחד יחד עם האמנים והאחים המובילים יחד עם אליסף את המיזם: אמיר קלנגל אחיו של רס"ן יוחאי (ג'וחא) קלנגל ז"ל, ריקי מרשה, אחותו של רס"ן גד מרשה ז"ל, נוי פרי, אחותו של סמ"ר טל יפרח ז"ל, טל שרייבמן פולק ואחותו של סגן ניר שרייבמן ז"ל.

'בחייהם ציוו לנו חיים'

את אוריאל פרץ ז"ל שנפל בנובמבר 1988, איבד אליסף בגיל 12. 22 שנה לאחר מכן איבד את אחיו אלירז שהיה קרוב אליו מכל. הם שירתו יחד, צחקו, אהבו ואת הזיכרונות האלה אליסף מעדיף לזכור ולספר. "הרבה פעמים אנחנו נתפסים ברגע המוות, איך הוא נהרג- האם הוא קפץ האם הוא צעק האם זה היה תוך כדי קרב. אבל אני אומר רגע- זה לא רק איך הם מתו -בואו נשאל גם איך הם חייו? מה מסלול חייהם ומה הוביל אותם. כי רגע המוות הוא רק רגע אחד מתוך חיים שלמים".

הסיפור שהאחים השכולים מבאים מתמקד יותר בחיים מאשר במוות, בזיכרונות ובגעגוע לרגעי השטות, המריבות והצחוק. זה סיפור שמשאיר את הקהל בסופו עם תחושת תקווה, אמונה והכרת תודה. "יש את המשפט במותם ציוו לנו חיים ואני חושב שהאחים השכולים מביאים את הסיפור בחייהם ציווי לנו חיים. אני חושב שזה עוד מימד, לאופן שבו מדינת ישראל יכולה לזכור את הנופלים שלה".

האחים המובילים את המיזם(צילום:יח"צ)

במיזם 'האחים שלנו' השתתף בסוף השבוע האחרון, גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ששכל את אחיו יוני ז"ל. במשך שעה וחצי פתח את ליבו ואת ביתו וסיפר בגעגוע על קשר מיוחד של חברות ואהבת אחים. "פתאום יש רגע אחד שגם ראש הממשלה וגם אני אליאסף פרץ האזרח הפשוט יכולים להבין אחד את השני. אני יכול לנחם אותו והוא יכול לנחם אותי אנחנו חולקים משהו משותף מאוד חזק".

 

האח הכי מבוגר שהשתתף במיזם השנה הוא בן 89, שאחיו נפל במלחמת העצמאות והאחות הכי צעירה היא בת 13, ההזדמנות לזכור ולספר פותחת גם למעשה מעגל של זיכרון חדש לדורות הבאים. "תחשבי על אחים שכמעט 30 שנה לא סיפורו את הסיפור שלהם, תחשבי שההורים הלכו לעולמם ואין מי שיספר את הסיפור, תחשבי על בתים שזה לא לגיטימי לספר ולהיזכר. בעיניי האחים שהשתתפו במיזם השנה הם פורצי דרך, זה לא פשוט בכלל לבוא ולספר על האחים והאחיות שלך. אבל זה חלק ממשהו שנהיה חייבים לעשות אם נרצה לשמור את הזיכרון של האחים שלנו חיי ורלוונטי ואני חושב שזה חלק מההקרבה שלנו בסופו של דבר".

בין זיכרון לעצמאות

למשפחות השכולות יום הזיכרון, הוא יום נוסף של זיכרון מתוך 365 ימים בשנה של זיכרון. "אנחנו לא צריכים ימי זיכרון אנחנו זוכרים כל יום, זה הולך איתנו וזה לא עוזב אותנו" מספר אליסף.

הכאב של ההורים והאחים שונה (צילום מתוך האלבום המשפחתי)

מה ההרגשה של אח שכול?

"אני חושב שהדילמות וההתמודדות של האחים היא לא פשוטה. אומרים שאחים מאבדים פעמיים לא רק את האחים שלהם, הם מאבדים גם את ההורים באיזה שהוא מקום, כי הכאב של ההורים הוא בלתי נתפס. מעבר לכך אני יכול להגיד לך שהדילמות שאני מתמודד איתם הם שונות בתכלית מכל אדם אחר. למשל כשעמדתי מתחת לחופה האם אני מזכיר את אוריאל או אלירז כמה אני מזכיר מתי? כשהבן הראשון שלי נולד האם אני קורא לו על שם אחד מאחיי? כשעברתי דירה האם אני תולה תמונה של אוריאל ואלירז בסלון? לצערנו קיבלנו תואר שאף אחד לא היה רוצה, והוא לא יעזוב אותנו לעולם"

מהשירות הצבאי כלוחם בגולני

אליסף (30) מאז האובדן הכפול, זכה לסיים את שירותו הצבאי כלוחם סיירת גולני ('צוות תילמן', מבקש להדגיש בגאווה) התחתן עם נעה ('האישה הכי מדהימה בעולם')איתה הביא לעולם את  יונתן (בן שנה). עובד כיום בארגון 'רוח חדשה' כמנהל תחום יזמות ומרצה בארץ ובעולם על ציונות אהבת הארץ ועל הסיפור האישי שלו.

איך בשבילך המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות?

"כל אח חווה את השכול אחרת, אני מרגיש באופן אישי שהחיבור הזה הוא די טבעי. אנחנו זוכרים ועוצרים ונותנים את המקום לאלה שבזכותם אנחנו כאן ומיד אחר כך אנחנו מרימים את הראש וגאים. אני חושב שזוהי צוואת חייהם שנמשיך לחיות, להיות גאים במדינה ובעם שלנו- בחייהם ציוו לנו את החיים והמטרה שלנו היא להמשיך את החלום שלהם שהמדינה הזו טובה יותר לכולנו".

 

 

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו