בימים כתיקונם החלומות נדחקים ומעמסת השגרה קובעת את הטון.

בימים כתיקונם מותר להתרפק על פצפיזם ושלום עולמי, להיות לרגע קוסמופוליט ולהתרחק מתוך הישראליות, לדמיין כיצד האנושות כולה מושיטה ידיים לברכת שלום, איך שלל מדינות נצבות ודגליהם מעורבבים במרק של צבעים וסובלנות.

בימים כתיקונם מותר להתלונן על הצבא, על הפקודות הטרחניות, על הקשיים המעיקים, ועל מזג האוויר; החום. אך פעם בשנה, ואולי קצת יותר, אני שב הביתה לציונות וללידת עם ישראל בארצו. פעם בשנה אני מכניס דיסק, יושב מרוכז ומקשיב:

"מי שחלם לו ונשאר לו החלום
מי שלחם, הוא לא ישכח על מה לחם
מי שנשאר ער כל הלילה עוד יראה אור יום
מי שהלך הוא לא ישוב עוד לעולם".

פעם בשנה, ואולי קצת יותר, אני שותק בפליאה נוכח החלום שפיעם בלב עמנו משך כל שנות הגלות, נוכח הלוחמים במלחמות ישראל, נוכח מי שעברו את הלילה ומי שלא ישובו עוד לעולם.
"מי שהבטיח לא הניח את חרבו
מי שקראו לו הוא צעד בראש כולם
מי שאהב לו – עוד צפויות לו אהבות רבות
מי שהלך הוא לא יאהב עוד לעולם".

פעם בשנה, ואולי קצת יותר, אני קורא על מלחמות ישראל; על הראשונים ועל האחרונים. מביט בדיוקנו של הרצל, של מבשרי הציונות כגון הרב צבי הירש קאלישר והרב אלקלעי, וממשיכיהם הרב ריינס והרב קוק זיכרונם לברכה.

מביט בדיוקניהם של דוד בן גוריון, מנחם בגין וזאב ז'בוטינסקי, ובדיוקניהם של מוטה גור, רפול ודדו וממשיכיהם אז והיום. מביט במי שהבטיח ולא הניח את חרבו, במי שאהב, ומכוח אותה אהבה יצא להגן ולהקים, ובמי שלא יאהב עוד לעולם.

"מי שחלם והתגשם לו החלום
מי שלחם עד ששמע קול מנצחים
מי שעבר את כל הלילה, וראה אור יום
הוא לא יניח שנשכח את ההולכים".

פעם בשנה, ואולי קצת יותר, אני מביט סביבי בבניינים העצומים, בכבישים המסועפים, ברכבות, בהרים, בשקיעות של ירושלים, ובזריחות של רמת הגולן. שומע קול צלצולי פעמוני סוסי המנצחים, שומע קולם של בנים ששבו לנוויהם, של מי ששבו לציון ורואים אור יום, ושל מי שהלכו וייזכרו לעד.
"מי שהבטיח וזכה גם לקיים
מי שהצליח לחזור מן הדרכים
מי שכאב, אבל הבין שהכאב אילם
הוא לא יניח שנשכח את ההולכים".

פעם בשנה, ואולי קצת יותר, אני מבטיח להיות קשור לכאן ולחזור מן הדרכים. מבטיח להזכיר לעצמי בשעות כאב את כאבם האמיתי של מי שדמם ספוג כאן באדמתנו. ומבטיח לשנן:

"וההרים עוד בוערים באש זריחות
ובין ערביים עוד נושבת רוח ים
אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות
מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם".

[[[ http://www.youtube.com/watch?v=5Lh9HHuSL0w]]]

==

מורדי מילר הוא תלמיד בישיבת 'הר עציון' ועורך פלפול ב'עולם קטן'.