דווקא עכשיו, עם סיומו של פינוי עמונה, הזמן לומר תודה לכל מי שאפשר אותו:

תודה לעשרות האלפים שזרקו לפח את קולותיהם כשהצביעו למפלגת יחד של שטבון וישי ו"לקחו" בין שניים לשלושה מנדטים מהבית היהודי, וגם עזרו להכניס על הדרך עוד ח"כ או שניים מהרשימה המשותפת, שנכנסו בזכות איבוד רבבות קולות אלה.

תודה לעשרות, אולי אפילו מאות האלפים, שהצביעו לליכוד בשנייה האחרונה, שנגסו גם הם כמה מנדטים.

כבר שנים, בכל מערכת בחירות, רבבות אנשים מצביעים למפלגת הליכוד או למפלגה הקיקיונית התורנית שלא עוברת את אחוז החסימה, ואחר כך מקוננים על אוזלת ידם של מנהיגי המפד"ל. בשם אותה תפיסה בלתי מתפשרת של "או הכל או כלום" הם הולכים פעם אחרי פעם אחר הניסיון להשיג הכל – ומשיגים בפועל כלום.

בפוליטיקה צריך כח לא שירי 'תפילה לעני'

והרי החדשות – עם שמונה מנדטים לא מצילים את ארץ ישראל, בפוליטיקה צריך כח פרלמנטרי, לא רק שירי "תפילה לעני" ואמונה בצדקת הדרך.

הציפייה שהם יהיו שם בשבילכם כשבכלל לא הצבעתם להם- היא הרבה מעבר לכשל לוגי, היא פשוט צביעות. לא הצבעתם לבנט? זכותכם. אבל אל תצעקו אחר כך – "אתה לא ימני אמיתי , אתה לא מייצג אותנו" – נכון, הוא לא, אם היית בוחר בו, אולי הוא היה יכול לייצג אותך…

לא באתי כאן לערער על חופש הבחירה או לקרוא להצביע למפלגה זו או אחרת.

תצביעו פעם אחר פעם למרזל או קליינר, מצידי תצביעו לעלה ירוק, למפלגת גמלאי מכון טיהור שפך הירקון או  לשאלתיאל קוואק ומפלגת הברווזים הנועזים, אבל כשמגיעים שוב ושוב לאותם נקודות קריטיות בהם אין די כח פוליטי למחנה הימין לעצור מהלכים שכאלה – תחסכו מאיתנו את הנהי והבכי, אתם יכולים לבוא בטענות בעיקר לעצמכם.