הכשלון של המכינות בניסיון להשפיע על הצבא

מדוע נכשלו המכינות הקדם-צבאיות בנסיונן להשפיע על הצבא?

כשאני נפגש עם צעירים הלומדים במכינות קד"צ, אני פוגש קבוצה מיוחדת, אידיאליסטית, שהמכינה גיבשה אותם וחיזקה אותם חברתית ודתית. אין ספק, שבלי המכינות, כמות הדתל"שים בצבא הייתה גדולה בהרבה.

אולם לצד ההצלחה של המכינות בהשפעה על הנוער, ניתן לקבוע בצער, כי אחר 30 שנות מכינות, הרי שהשפעתן של המכינות על היהדות של הצבא הינה קטנה, על גבול הלא קיימת כלל. וזאת בניגוד לישיבות ההסדר, אשר בזמנו גרמו לשינוי והתקדמות יהודית בכל מקום שהיו.

במה נעוץ ההבדל המהותי שבין המכינות הקדם-צבאיות לישיבות ההסדר?

ראשית כל, ניתן לייחס זאת לחינוך ה"ממלכתי" שמקבלים במכינות, חינוך שאינו מפקפק בדברי המפקד בנוגע לדברים הנוגדים את עיקרי הדת. כך, לדוגמה, נתן הרב רונצקי, בהיותו רב ראשי, אישור שרוב הפינויים בחומש יהיו בשבת, כשהמח"ט מסביר לו שזה צורך מבצעי, דבר שלנו היה ברור שאינו אלא שקר. אולם כשמחנכים שהמפקד הוא קדוש, לא ניתן לפקפק בדבריו, דבר שמביא גם לאסונות בטחוניים.

הוא תמיד מתכופף

אולם הסיבה העיקרית לחוסר ההשפעה של בוגרי המכינות על הצבא הינה שמהרגע שהחניך מקבל החלטה לעשות קרירה צבאית, מיד נוצר מצב, בו בכל שלב הוא מכופף את הראש. הוא נמצא בקורס קצינים וכופים עליו לשמוע שירת נשים, והוא מתכופף. כופים עליו לנסוע תוך חילול שבת שלא לצורך, והוא נוסע. כופים עליו לגרש את אחיו מישוב, ושוב הוא מתכופף ומשתתף בגירוש. מטיילים בכנסיה, והוא כמובן משתתף. וכך זה נמשך לכל אורך הדרך. כאשר המצפון מתחיל להציק לו, הוא מבטל אותו באומרו – "תמתין שאני אהיה קצין, אז אשפיע. כשאהיה מ.פ., אז אשפיע. כשאהיה מג"ד, אז אשפיע".

הוא כבר נעשה מח"ט, אך למען המטרה הוא מחליט לשתוק, התירוץ כבר מוכן – "כשאהיה אוגדונר, אשפיע". כך אני רואה את הנוער המתוק הזה מתקדם בסולם הדרגות, ובמקום שהוא ישפיע על הצבא, המערכת הצבאית משפיעה עליו. אחד המ"פים שעברו בתל רומידה, בחור טוב, בן של ראש ישיבה ורב חשוב, התווכח איתי רבות, ובכל ויכוח אמר לי – "אני שותק כדי שאוכל להתקדם כדי לשנות". אמרתי לו שבינתיים אני רואה שלך אין השפעה, ואילו לצבא יש השפעה עליך. ההורים שמעו את הויכוח, האבא הגן על הבן, אבל האמא התערבה ואמרה – "לצערי, ברוך צודק".

ישיבות ההסדר הצליחו ומצליחים משום שהם נלחמים על כל ענין דתי ולאומי. הם לא חוששים על הקידום בצבא.

הטרגדיה היא שבסוף מי שלא מתיישר לגמרי עם הקו החילוני והשמאלני של הפיקוד בצה"ל מסומן, ע"י עיתון "הארץ" ותנועות השמאל השונות בהזדמנות הראשונה עושים לקצין סיכול ממוקד ומעיפים אותו בביזיון מהמערכת. תשאלו את מח"ט גבעתי עופר וינטר, שאינו איש ימין קיצוני, והוא קיבל את הטיפול על הפשע החמור שכתב בפקודה "שמע ישראל"… .

סופם של החברים הטובים בוגרי המכינות הינו הסוף הידוע ממדרש חז"ל. הם גם אוכלים את הדגים המסריחים (הלא כשרים), גם מקבלים מכות, וגם מגורשים מהעיר. מי שלא מאמין, שישאל את אפי איתם, את עופר וינטר, את מוטי יוגב, את אופק בוכריס ואת גרשון בר-כוכבא, והרשימה עוד ארוכה.