עשרות אלפי אנשים הוכרו כחסידי אומות העולם משום שהצילו יהודים בתקופת השואה – ולא היה ביניהם אפילו ערבי אחד. האם לא היו ערבים שהצילו יהודים בתקופת השואה?

זו השאלה הפותחת את ספרו של רוברט סטלוף, ועליה הוא מנסה לתת תשובה.

מחקרו של סטלוף התחיל בניסיון להבין את מגפת הכחשת השואה בארצות ערב ובעולם המוסלמי כולו. לשם כך יצא רוברט סטלוף לארצות צפון אפריקה, ובמשך ארבע שנים חיפש גיבור ערבי שיש בסיפורו כדי לשנות את האופן שבו הערבים רואים את היהודים, את עצמם, ואת ההיסטוריה שלהם בתקופה הנאצית.

בארבע השנים האלה התגורר סטלוף עם משפחתו ברבאט, בירת מרוקו, ושם התמקד בחשיפת סיפורים על "גיבורים" ו"נבלים" ערבים בתקופת השואה בהסתמך על ארכיונים, ראיונות וביקורים במחנות עונשין ובמחנות כפייה בצפון אפריקה. ממצאיו עזרו לשכנע את ממשלת גרמניה להעניק פיצויים ליהודים ניצולי מחנות כפייה בצפון אפריקה.

תוצאות מחקרו של סטלוף רוכזו בספרו "בין צלב הקרס לסהרה"  – יהודים וערבים בצפון אפריקה בצל השואה, שיצא לאור בהוצאת יד ושם.

סטלוף גם הפיק סרט תיעודי בנושא בשם: "Among the Righteous" ("בין הצדיקים") בו הוא מביא עדויות וסיפורים על ערבים מוסלמים שעזרו ליהודים במהלך מלחמת העולם השנייה, כשהבולט שבהם הוא חאלד עבד אל- וואהאב.

עבד אל-והאב היה מתורגמן ואיש קשר בין הנאצים והאוכלוסייה המקומית בעיר מהדיה (Mahdia). לאחר שנודע לו שקצינים נאציים מתכוננים לעצור את אודט בוכריס, יהודיה מהאזור, הוא החביא אותה ו-24 מבני משפחתה בחווה שלו במשך ארבעה חודשים, עד סוף הכיבוש הנאצי בתוניסיה. אל ווהאב היה הערבי הראשון לקבל תואר "חסיד אומות עולם", כשמחקרו של סטלוף מהווה את העילה לקבלת התואר.

ביום חמישי, יציינו ברחבי העולם את יום השואה הבינלאומי, בדיוק בתאריך בו שיחרר הצבא האדום את מחנה ההשמדה אוושויץ. יום קודם, ביום רביעי, יתקיים במרכז האמריקני בירושלים, אירוע לציון יום השואה בשיתוף מכון בן-צבי, מרכז התרבות האמריקני ומוזיאון השואה בוושינגטון.

במהלך הערב תתקיים הקרנת הבכורה בישראל, של סרטו של סטלוף.

קטע הפתיחה מתוך סרטו של סטלוף "Among the Righteous" באנגלית.

בסרטון עומד סטלוף, ביער חסידי אומות עולם ומראה כי בין חסידי אומות העולם יש מולסמים אלבנים ובוסנים, אבל אין אף מוסלמי ערבי.

[[[http://www.youtube.com/watch?v=a7GHMij7Gwg]]]

ערבים הצילו את חיי הורי

מרצה נוסף שירצה בכנס הוא ד"ר חיים סעדון החוקר את הנושא מתוך נגיעה אישית, הוריו, ילידי תוניסה ניצלו מאימת הSS בתוניסיה על ידי עזרה של ערבים.

בשיחה עם "סרוגים" תיאר סעדון, את הקשר האישי שלו למחקר על "חסידי אומות העולם" בצפון אפריקה.

"הורי גרו בעיר קטנה בדרום תוניסיה שנקראה ספקס (sfax) זו העיר השנייה בגודלה שחיו בה כ 5,000 יהודים." מתאר סעדון. "כמו יהודים רבים בתקופה זו בעיר הם יצאו מהרובע היהודי ועברו לגור באזורים חדשים שבנו הצרפתים בעיר. זה היה סימן להתקדמות המשפחות."

"הגרמנים כבשו את תוניסיה ב 22 בנובמבר 1942. וצריך לזכור שתוניסיה היתה הארץ היחידה בארצות האסלאם שבה היה שלטון גרמני ישיר. השלטון היה הן של הצבא והן של אנשי ה SS."

" העיר סבלה מהפצצות חוזרות ונשנות של בנות הברית שרצו למנוע מהגרמנים להתקדם צפונה לעבר תוניס. הקהילה היהודית סבלה במיוחד שכן רכושה הוחרם, מנהיגיה הושמו במעצר בית, נדרשו עובדי כפיה יהודים לטובת הצבא הגרמני."

"כמו יהודים רבים, גם הורי ברחו מהעיר לכיוון כפר ערבי קטן בסמוך לעיר. לכפר קוראים אלגראואה (EL-GRAUA). בכפר התגוררו משפחות יהודיות רבות שגם הן ברחו מהעיר.למשפחה של אמי היה חדר אחד שבו שכנו כ 10 איש."

"מדי בוקר היתה סבתי יוצאת יחד עם סבי לחפש מזון ולדאוג למעט פרנסה וזאת למרות החשש כי העיר תופגז. כך בלתה אמי את החודשים של החורף 1942-3. במשך כשישה חודשים הם חיו במקום עד שחרורה של תוניסיה ב 7 במאי 1943 על ידי הבריטים והאמריקאים. מבחינה זו הערבים בכפר ממש הצילו את היהודים."