לא קל להיות מתנחל, גם אם אתה שנים כבר לא. אתה רגיל להישפט בראי החברה על כל שעל וצעד. כי לא מספיק שאתה צריך להצדיק את נוכחותך במקום שנוי במחלוקת, אתה צריך גם לשדר כל הזמן עסקים כרגיל, וזה די מעייף. אבל לא בעייפות מדובר כאן. אם הייתה זאת עייפות אז ניחא, מדובר לפעמים בדיני נפשות.

אודה שאני אישית אף פעם לא התחברתי לאמירה שבגוש קטיף הכל היה מושלם, היה גן עדן ועוד סופרלטיבים המעצימים את מה שהיה שם. זה נאמר לפעמים מתוך געגוע עמוק, ולעיתים מתוך אידיאליזציה כנגד החורבן. ולפעמים כחלק מפיתוח גאווה עצמית מגזרית פסולה.
בגוש היו אנשים טובים ואנשים רעים, גבוהים ונמוכים, יפים ומכוערים וגם כאלו שמעשיהם היו מכוערים מאוד. אבל סך הכל הייתה קהילה עם המון כוחות וכוונות טובות. העקירה לא הייתה פסולה בגלל שעקרו בני אלים, אלא בגלל שעקרו אנשים, נקודה. עם כל היתרונות והחסרונות שלהם. ביום אחד ובגסות לב עשו זאת ובדרך המצפצפת על הדמוקרטיה.

לקהילות יתרונות וחסרונות. הקהילה תתגייס לעזור לחבר בעת צרה, תעזור ליולדת, תתמוך במי שנפצע, אך הכל יהיה הרבה יותר אישי, אינטימי ויש לכך השלכות רבות וטובות, אבל גם רעות. ולפעמים כמו במקרים אלו רעות מאוד.

הטעות של הקהילה

קהילה כזו שמרגישה מותקפת ושצריכה להצדיק את עצמה כל הזמן, קשה לה יותר לטפל במקרים כמו הטרדות מיניות. בטח בכלים תקשורתיים. בואו נזכור שהדבר נעשה לפני כחמש עשרה שנה, אז גם בכלל הציבור פרשיות כאלו לא טופלו כראוי.

חלק מהבעייתיות של קהילה, כל קהילה אני חושב, במיוחד קהילה אידיאולוגית, זה התמודדות עם מצב רגיש שכזה בתוך עצמה. זה קרה בקיבוצים, ביישובים קטנים, במוסדות לימוד ובקהילות שונות ומשונות. והדבר רק מתעצם שאתה רוצה להוכיח כל הזמן שאתה הכי צודק וצדיק בסביבה.

יתכן, וכך עולה מהתמונה של מה שהתרחש בגוש, שנעשו טעויות רבות וכואבות בטיפול באלו שהוטרדו מינית. טעויות שעלו בחיי נפש של אנשים יקרים. לצערי מהקולות שאני שומע וחש, עדיין מה שמעסיק את הקהילה היקרה שם, שאני כך או אחרת חלק ממנה, הוא העיסוק בכך שהסיפור יצא לתקשורת.

האנרגיה הזאת שמתגלה אולי היא חלק מהטיפול הלא טוב שהיה, ואולי היא חלק מהבעיה. אני פותח כאן סוגריים ושם את הדברים על השולחן. יכול להיות שמכלי התקשורת השונים עולה מצג שווא שבגוש היו קהילות של פדופילים שכל היום הטרידו ילדים, ושהכל היה בחסות מספר רבנים שתחת זקנם הארוך הסתתרו אותם פדופילים. אז שיעלה מצג כזה.

הסטטיסטיקה בענייני פגיעות מיניות זהה בכל אוכלוסייה כנראה. השאלה היא איך מתמודדים עם מקרים כאלו וכאן הייתה התרשלות שאולי נבעה מכוונות טובות, אך במבחן התוצאה היא איומה.

שמה של הקהילה פחות חשוב מאשר שלומם של הנפגעים. בזה צריך לטפל. אותם צריך לחזק. אחריהם הקהילה צריכה ללכת ולהרגיש גאווה. אחרי אותם צעירים שהלכו באומץ, שברו שתיקה והלכו עם הדבר שאמור להיות מובן מאליו עד הסוף. אין לאיש זכות על גופו של האחר. איש לא יכול לכפות את עצמו על מישהו, או מישהי אחרת. בטח שמדובר בילדים. בגוש קטיף וברמת הגולן, בתל אביב ובירושלים, בגיא ובעמק, בחדר מורים או בלשכת השר.