אחד השינויים המרכזיים המתחוללים בשנים האחרונות בחינוך הדתי הוא העלייה במספרם של תלמודי התורה הציוניים – מסגרות ייחודיות לחינוך יסודי לבנים, המאופיינות בתגבור משמעותי של שעות הקודש במערכת השעות (על חשבון לימודי החול) וברמה גבוהה של הפרדה בין בנים לבנות. מסגרות אלו, שהחלו לפעול בסוף שנות השבעים, ביוזמה של הורים דתיים-לאומיים שלא הסתפקו במה שמציעה מערכת החמ"ד וביקשו להקים עבור בניהם מוסד חינוכי בו התורה ולימודה יעמדו במרכז תפיסת העולם וסדר היום, נמצאות בעשור האחרון בתהליך של צמיחה, התרחבות, התמסדות והתגוונות.

לכאורה, הדבר מבטא תהליך דתי של הורים החפצים בחיזוק תורני בהתאם לתפיסת עולמם המגדירה צורה שונה של לימוד מקצועות קודש, תפקיד אחר ללימודי החול ועוד. אלא שבדיקת נתוני הרמה החברתית כלכלית של בתי הספר השונים בחינוך הדתי מצביעה על בעיה חמורה שהציבור הדתי חייב להיות מודע לה:

בחינוך הממלכתי דתי המעורב מגדרית ישנם כ- 24% תלמידים הבאים מרקע חברתי כלכלי נמוך. בחינוך הנפרד מדובר על כ- 14%. ואולם, בתלמודי התורה שבתוך החינוך הממלכתי דתי, מדובר על 7%  ובאלו שנמצאים מחוץ לחמ"ד מדובר על 6% אחוזים בלבד!

במילים אחרות, מבחינת רמת האינטגרציה, הנתונים מראים כי הסיכוי שבמפגש אקראי בתלמוד תורה ציוני, ייפגש תלמיד מרקע בינוני או גבוה- עם תלמיד מרקע נמוך, הוא נמוך במיוחד ועומד על 1/7-1/10 בלבד. מדובר באחוזים נמוכים ביותר המעידים על הדרה ברורה ומובהקת של אוכלוסיות חלשות. הדבר נעשה בדרכים ישירות ועקיפות כמו תשלומי הורים, ראיונות, ימי אוריינטציה מדירים, תקנונים מוקצנים ועוד. כמו כן, ברבים ממוסדות אלו לא יינתן מראש מענה ייעוצי ופסיכולוגי לתלמידים מתקשים, דבר שימנע מראש הגעה של אוכלוסיות מסויימות למקום.

במילים אחרות, אכן יש קבוצה של הורים שמעוניינת בלימוד תורה בסגנון מיוחד, אלא שלחלק משמעותי מהנרשמים לתלמודי התורה זה גם נוח מסיבות חברתיות. כלומר, בגלל האפשרות למצוא כיתה ללא "עמך ישראל".השאלה כמובן היא כיצד פותרים את הבעיה: כיצד מושיבים את כלל ילדי הישוב באותו מוסד ומאידך מספקים מענה גם להורים שחפצים בלימוד בסגנון 'תלמוד תורה'. התשובה, נמצאת במקום מאוד פשוט, והיא כבר מיושמת במספר מקומות: תיגבור אחה"צ.

במהלך בוקר הלימודים – לומדים יחד כל התלמידים מכל הרקעים החברתיים-כלכליים, עם סיום הלימודים- נשארים הילדים שהוריהם חפצים בכך לצהרון. בצהרון, על פי בחירת ההורים ותוספת תשלום, הם יוכלו לבחור בין חוגי תלמוד תורה לחוגי אמנות, ספורט וכדומה.ע"י כך, גם נותנים מענה תורני למי שמעוניין בכך וגם משאירים את כלל הילדים במסגרת המשותפת העיקרית של יום הלימודים הרגיל.

מי שיעקוב אחר התפתחותם של תלמודי תורה יגלה שחלק גדול מהם לא צמח מתוך ממ"ד מעורב, אלא דווקא מממ"ד שכבר הופרד מגדרית והפך ל'תורני'. לעיתים, אותם הורים שהפרידו את בית הספר, הם אלה שכעת יוצאים ממנו. בחירתם של ההורים לצאת ולהקים תלמוד תורה חדש, מעידה לא רק תפיסה דתית אלא גם על היבדלות חברתית. אילולא היו חפצים בלימוד תורה מסוג מסוים, יכלו היו להוסיף אותו אחה"צ ללא שום בעיה.

אם באים אליכם הורים ומבקשים מסגרת חדשה בתואנה דמוקרטית המבקשת לתת ביטוי תורני לכל זרם, הציעו להם לממש זאת אחה"צ. אם יאותו- סימן שכנים דבריהם. אם יסרבו ויתעקשו על הקמת תלמוד תורה חדש- סימן הוא שיש כאן מרכיב מרכזי של היבדלות חברתית ולהורים שכאלה יש להתייחס בהתאם.

=======

הכותב הוא מנכ"ל תנועת 'נאמני תורה ועבודה'