התמודדויות עם קשיים יכולות לקחת אותנו לשני כיוונים שונים, שני שבילים שמובילים לשתי תוצאות הפוכות ומנוגדות בתכלית.

בפרשתנו "שמות", אנו עומדים בפתחו של ספר חדש, ספר שמות, ספר הגלות והגאולה, הספר שבו אנו נפגשים עם המהפך הגדול שלנו ממשפחה לאומה. במרכז הספר אנו נפגשים עם סיפור היציאה ממצרים וההתמודדות עם הקשיים הרבים שתהליך זה טומן בחובו. יש מי שדרשו שהמילה מצרים מתחילה ב'מ' ומסתיימת ב'ם', לכאורה זו אותה אות אך ההבדל הקטן שבין השתיים מורה על המהות. ה'מ' הראשונה פתוחה, בעוד שה'ם' הסופית סתומה. כל אחד שרצה היה יכול להיכנס למצרים, אבל אף אחד לא היה יכול לצאת.

התמודדות כל כך קשה מובילה באופן כמעט טבעי אל התגובה השלילית – הייאוש. הייאוש שמכרסם ופוגע בכל חלקה טובה, מכבה כל זיק של אמונה ומונע מאיתנו לחשוב ולמצוא פתרון מחוץ לקופסא. זהו צד אחד של מצרים – מיצר. ובאמת רבים וטובים נכנעו לעולו של המיצר ושקעו במצרים, הם לא האמינו שאפשר ליצור מציאות אחרת.

במדרש מופיע תיאור מופלא על נשות ישראל, אותן נשים צדקניות שבזכותן נגאלנו, שראו את הדברים בצורה אחרת לגמרי: "בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן… ובאות ושופתות שתי קדירות: אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן".

בנות ישראל שבאותו הדור בחרו לא להיכנע למיצר ודווקא מתוכו ליצור, אמנם במבט שטחי לא נראה שהיה בכך כדי להביא גאולה, לא היה בכך כדי להבטיח את עתידם של הנולדים. אולם זה מה שהבטיח את המשך הקיום הלאומי עד אשר "הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו, הניצנים נראו בארץ וקול התור נשמע בארצנו", וזה מה שהביא לעולם את משה רבנו, הגואל הראשון.

כזוג עלינו להגדיר ביחד: כאשר אנו נדרשים להתמודד עם אתגרים שונים, ולא משנה אם אלו אתגרים שמגיעים מבחוץ או אתגרים שמתגלים ביננו, אנו בוחרים ליצור ולא להיכנע למיצר. אנו נצליח לצלוח את המשימה ביחד, נלמד ממנה עוד על הזוגיות ועל טיב הקשר שלנו ונבנה קומה חדשה של שותפות, אהבה ואמונה.

==========

הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית ותיקה ובעלת רשת משרדי השידוכים דו-לב