העימות החריף שהתרחש אמש בין פעיל הימין מרדכי דוד לנשיא העליון בדימוס אהרן ברק, הוא רגע שדורש מאיתנו חשבון נפש, אך אי אפשר לנתק אותו מההקשר הרחב.

הדם רותח, והזיכרון של מחנה הימין אינו קצר. בשנים האחרונות ראינו כיצד נחצו כל הקווים האדומים בשם "הצלת הדמוקרטיה". נבחרי ציבור נרדפו, רעיית ראש הממשלה הייתה נצורה מול המון זועם שצר עליה, ואזרחים תמימים נקלעו למעגלי שנאה. הצביעות זועקת לשמיים כאשר אלו ששתקו מול אלימות שיטתית כלפי הימין, מזדעזעים כעת. התחושה של "איפה הייתם כשזה קרה לנו" היא טבעית ומוצדקת.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

יצחק וסרלאוף בדמעות במליאה (ערוץ כנסת)

את עומק השבר הזה המחיש אתמול השר יצחק וסרלאוף, שחשף את הפצעים המדממים של הציבור שלנו. הוא תיאר מציאות בלתי נתפסת: החל ממפגינים שחסמו את רכבו של אביו המנוח בדרך לטיפול רפואי דחוף ואף הטיחו בו עלבונות קשים בתוך המיון, ועד להטרדות אכזריות של ילדיו הקטנים ואשתו בזמן מלחמה. אך דווקא מתוך הכאב, הציע השר פתרון של "חוזה חדש": דרישה להפסקת הקיטוב והאלימות ההדדית. המסר היה חד – עד שהצד השני יחתום על החוזה הזה, עלינו לקיים את החלק שלנו בחוזה הפנימי של העם היהודי ולהישאר בני אדם.

אסור לנו לאבד את הראש

אולם דווקא משום שאנו רואים בעצמנו את המחנה הלאומי והשורשי, אסור לנו לאבד את הראש. האירוע מול אהרן ברק הוא כתם שאסור לנו לקבל. לעמוד מול אדם בן 89, ניצול שואה, ולצרוח עליו בצורה משפילה תוך חסימת רכבו – זו לא דרך הימין וזו בטח לא דרכה של תורה. המושג "דרך ארץ" הוא הבסיס שלנו כחברה יהודית. כשאנחנו מאמצים התנהגות בריונית, אנחנו אולי פורקים זעם, אבל מוותרים על היתרון הכי גדול שלנו: הערכים שלנו.

הגיע הזמן שהימין יפגין בגרות. לא חוכמה להיות צודקים רק בוויכוח הפוליטי; החוכמה היא להיות צודקים גם בהתנהגות האנושית. אם נחקה את האלימות והבוטות של השוליים הקיצוניים משמאל, במה אנחנו שונים מהם? הכוח של המחנה שלנו תמיד היה בחיבור למסורת שמקדשת כבוד לזולת, גם כשחולקים עליו בתוקף. מרדכי דוד אינו מייצג את הרוב הערכי של הימין, אך שתיקה שלנו מול מעשים כאלו הופכת אותנו לשותפים לדבר עבירה.

לכן, עלינו להוקיע את המעשים הללו באופן חד משמעי. עלינו להוביל לשיח אחר, תקיף אך מכבד. זהו המבחן האמיתי: להראות שאפשר להילחם על תיקון מערכת המשפט ועל זהות המדינה, מבלי לוותר על צלם אנוש. התשובה לאלימות השמאל היא לא באלימות נגדית, אלא בהוכחה שאנחנו קורצנו מחומר אחר – בוגר יותר, יהודי יותר ואחראי יותר.