המשורר דוד עתיד, מי שכתב את המילים לאחד השירים המזוהים ביותר עם מלחמות ישראל וההתמודדות שאחריהן – "הייתי נער", הלך היום (ראשון) לעולמו.
סיפור חייו של עתיד שזור בתולדות המדינה. הוא עלה לישראל מקזחסטן יחד עם אמו האלמנה ושני אחיו, לאחר שאביו נהרג במלחמת העולם השנייה. המשפחה התיישבה בקיבוץ משמרות וחיה בעוני רב, כאשר מי שסייעה להם הייתה גודה, אמו של מאיר אריאל (שלימים הפך לגיסו של עתיד).
בשנים מאוחר יותר כתב עתיד שירים ללהקת "המשמרון" של הקיבוץ, שבה היו חברים בין היתר שלום חנוך ומאיר אריאל אולם השפעת הצבא והמלחמות על יצירתו החלה כבר בשירותו הסדיר: עתיד התגייס לנח"ל ב-1953 ונפצע בקרב חודשים ספורים לפני מבצע קדש. שנים לאחר מכן, בשירות המילואים בראשית מלחמת ששת הימים, נפצע בשנית במהלך הפריצה לירושלים
.

הריאיון של החייל, שהפך לשיר "הייתי נער"

השיר "הייתי נער", שהולחן על ידי יאיר רוזנבלום ובוצע במקור ב-1967 על ידי להקת הנח"ל (עם הסולנית אביבה בנו והזמר מוטי פליישר), נולד מתוך הכאב האישי של עתיד והמפגש שלו עם מחיר המלחמה. זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, בעודו מחלים מפציעתו השנייה, הגיע עתיד לערב ראיונות במועדון "החמאם" ביפו. על הבמה ראיין דן בן אמוץ חייל הלום קרב.
באותו רגע הבין עתיד את משמעות הפוסט-טראומה והלם הקרב, והחליט לתאר זאת בשיר. הוא עוסק בתופעת הפוסט-טראומה בקרב חיילים ששבו מן הקרב, כאשר הבית הראשון מתאר את האווירה ברמת הגולן ואת השינוי שחל בחייל, כפי שאומרת הנערה בשיר: "אבל פניך, נערי, נותרו שונים". הפזמון החוזר מדגיש כי למרות שהקרב נדם, הילוכו של הנער כבד ופניו חתומות – עדות להשפעה המתמשכת של המלחמה על הנפש.