אווה שלוס, ניצולת שואה, מחנכת ואחותה החורגת של כותבת היומן המפורסמת אנה פרנק, הלכה לעולמה בגיל 96. "קרן נאמנות אנה פרנק בבריטניה", אותה ייסדה שלוס, הודיעה כי היא מתה ביום שישי האחרון, ה-3 בינואר, בלונדון. בהודעה מטעם משפחתה נמסר כי הם חשים "עצב רב" על אובדנה של "אישה יוצאת דופן: שורדת אושוויץ, מחנכת שואה מסורה, שפעלה ללא לאות למען הזיכרון, ההבנה והשלום".

שלוס נולדה בשם אווה גיירינגר באוסטריה ב-1929. לאחר סיפוח אוסטריה על ידי הנאצים ("האנשלוס"), נמלטה משפחתה לבלגיה ולבסוף התיישבה באמסטרדם שבהולנד. גורלן של אווה ושל אנה פרנק נקשר עוד לפני המלחמה: משפחת גיירינגר התגוררה מול בית משפחת פרנק, ושתי הילדות, שהיו בנות אותו גיל, נהגו לשחק יחד לעיתים קרובות.

ב-1942, עם החמרת הרדיפות, נאלצו שתי המשפחות להיכנס למסתור. בעוד סיפורה של אנה פרנק תועד ביומנה שהפך לסמל עולמי, משפחתה של שלוס חוותה טרגדיה דומה אך שונה. שנתיים לאחר שנכנסו למסתור, ביום הולדתה ה-15 של אווה, הוסגרו בני המשפחה על ידי משתף פעולה נאצי ונשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ במאי 1944.

אווה ואמה, אלפרידה, הצליחו לשרוד את התופת ושוחררו על ידי הצבא הסובייטי ב-1945. אביה ואחיה של אווה, מהם הופרדה במחנה, לא שרדו. אנה פרנק עצמה נספתה במחנה ברגן-בלזן ב-1945.

לאחר המלחמה חזרו אווה ואמה להולנד. שם פגשו את אוטו פרנק, אביה של אנה, שחזר אף הוא מאושוויץ כשהוא אלמן ושכול משתי בנותיו. הקשר בין המשפחות, שהחל בשכנות טובה באמסטרדם, הפך לקשר משפחתי הדוק כאשר אלפרידה ואוטו נישאו ב-1953, מה שהפך את אווה לאחותה החורגת של אנה המנוחה.
אוטו פרנק היה זה שעודד את אווה הצעירה לעסוק בצילום. ב-1952 היא עברה ללונדון ללימודים, שם הכירה את בעלה, צבי שלוס, והקימה משפחה.

מפעל חיים של זיכרון

במשך שנים ארוכות פעלה שלוס לשימור זיכרון השואה. היא הייתה ממייסדות "קרן נאמנות אנה פרנק" ב-1990, כתבה ספרים רבים והרצתה ברחבי העולם על חוויותיה. בשנת 2013 הוענק לה תואר חברת מסדר האימפריה הבריטית (MBE) על פועלה.

מותה עורר הדים גם בבית המלוכה הבריטי. המלך צ'ארלס השלישי, שרקד עם שלוס באירוע לציון יום השואה ב-2022, ורעייתו המלכה קמילה, המשמשת כפטרונית הקרן, פרסמו הודעת אבל: "שנינו זכינו וגאים שהכרנו אותה והערצנו אותה עמוקות".

ג'יליאן וולנס, סגנית נשיא הקרן, סיכמה את פועלה: "גם בשנות ה-90 לחייה היא דיברה בתשוקה בלתי נלאית, לעיתים במספר הרצאות ביום, כולל בבתי כלא ובתי ספר. מורשתה של אווה ממשיכה לחיות בחיי האנשים שבהם נגעה ובהיסטוריה שהיא שימרה בחיים באומץ רב כל כך".