המחאות באיראן הולכות ומתרחבות. הרחוב רותח. הכלכלה קורסת. הסנקציות חונקות. דור צעיר יוצא לרחובות ולא מוכן יותר לשתוק. הזעם לא מופנה רק כלפי המשטר בטהראן אלא גם כלפי השלוחות שלו ברחבי המזרח התיכון. אבל כל זה כמובן לא מפריע לעלי ברו אחד מתועמלני חיזבאללה הבולטים להמשיך להפיץ פרופגנדה איראנית כאילו הזמן עצר מלכת.

בסרטון חדש שפרסם ברו הוא מדקלם את אותם מסרים ישנים. איראן חזקה. ציר ההתנגדות מנצח. האויבים נחלשים. הכל לפי הדף. רק דבר אחד חסר שם לגמרי. המציאות.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

תרגום מרד החליפים

בזמן שברו מנסה לשדר ביטחון בטהראן ובערים נוספות אזרחים יוצאים לרחובות. הם צועקים נגד המשטר. נגד השחיתות. נגד מיליארדים שנשפכים על חיזבאללה על מיליציות ועל מלחמות אזוריות בזמן שהאזרח הפשוט לא מצליח לגמור את החודש.

האיראנים כבר לא קונים את הסיפור. הם רואים לאן הולך הכסף. הם מבינים מי חי טוב ומי משלם את המחיר. חיזבאללה מצדו ממשיך להתעלם כאילו כלום לא קורה.

עלי ברו עצמו אינו הסיפור. הוא רק סימפטום. סימפטום של ארגון שנתקע בעבר. ארגון שאיבד הנהגה משמעותית איבד אמון ציבורי ונשאר עם כלי אחד בלבד. תעמולה.

חיזבאללה ממשיך לנהל תיאטרון של ניצחון מדומה. לדבר על כוח בזמן שהמציאות נסדקת. לשדר ביטחון בזמן שהפטרון האיראני עסוק בלכבות שריפות מבית.

הפער בין הסרטון של ברו לבין התמונות מהרחוב האיראני עצום. מצד אחד דיבורים ריקים. מצד שני אזרחים אמיתיים שצועקים מתוך מצוקה. משטר שמפחד מהעם שלו ושליחים שממשיכים לשקר עבורו.

בסופו של דבר זה לא הסרטונים שמספרים את הסיפור. זה הרחוב. והרחוב האיראני כבר אמר את דברו.