שאלת הר הבית היא שאלה נכבדה. איני רב ואיני מתיימר לבוא בטיענוים הלכתיים נגד אי אלו רבנים. אני יודע בגדול את נקודות המחלוקת, לכן אומר את דבריי.

כולם מסכימים שמבחינה הלכתית נטו אין שום איסור לעלות למקומות המותרים. אלא שלמעשה נחלקו: אלו אומרים שאפשר או אף שיש לעלות, ואלו אומרים שאין לעלות.

טיעוניהם של האוסרים הם שניים: האחד, הלכתי: הגבולות לא ברורים ויש חשש שבקלות העולה יגיע למקום שבו יתחייב כרת. השני, רוחני; והוא שהר הבית נעלה מהרמה שלנו כיום, ועלינו להמתין בסבלנות להתעלותה של האומה ולהשראת השכינה עד שנזכה לעלות להר ולמקדש בב"א.

על אותם אלה האוסרים מתעוררות שלוש קושיות. האחת, הלכתית; האוסרים מתעלמים באופן גורף ומביש מדעתו של הגאון העצום הרב שלמה גורן זצ"ל. הרב גורן כתב מחקר מקיף על כל ענייני הר הבית (שיצא לאור כספר בשם "הר הבית", בהוצאת ידיעות ספרים), פיקד על קבוצה של חיילים מחיל ההנדסה לביצוע מדידות מדויקות בהר הבית, ואף נטה לחומרה, וערך מפות מדויקות של המקומות האסורים והמותרים. כך שלמעשה, החשש ההלכתי של האוסרים נמוג. אין עוד ספק, אין עוד חשש, הכל ברור. לכן אני שואל את האוסרים: מה עם הרב גורן?

הקושיה השנייה גם נוגעת לנקודה שהאוסרים נוטים להתעלם ממנה באופן גורף, והיא שאלת הריבונות. לכל היותר, האוסרים מואילים בטובם לומר ש"שאלת הריבונות היא שאלה אחרת", או ש"אכן צריך להחיל שם ריבונות ישראלית", אבל הם אינם יורדים לעומק העניין. כי הם יודעים דבר אחד: למעשה, קשה מאוד להחיל ריבונות ללא אוכלוסיה. אם לא תהיה נוכחות יהודית בהר הבית אז במה תתבטא הריבונות? ערבים ימשיכו לשחק שם שש-בש וכדורגל ולעשות מנגל, ויהודים יישארו למטה. אלא שדגל ישראל ישראל יתנוסס על הרחבה. הזאת ריבונות?

אלא יאמרו האוסרים: גם לערבים אסור לעלות. ואשיב להם שברור להם כמו שברור לי שמדינת ישראל לא תאסור עליית מוסלמים להר הבית בגלל שעל פי ההלכה אסור להם לעלות. אם כן, ערבים ימשיכו לשחק שם שש-בש וכדורגל ולעשות מנגל, ויהודים יישארו למטה. היחיד שבאמת דאג לריבונות מתוך אותה הבנה שריבונות מחילים על ידי אוכלוסיה, הלא הוא, שוב, הרב גורן. הרב גורן רצה ליצור מצב שתהיה נוכחות יהודית תמידית בהר הבית, בגבולות המותרים, על ידי בניית בית כנסת וישיבה במקום. לבסוף, נדחקה הישיבה על רחבת הכותל המערבי, סמל הגלות, והריבונות על הר הבית עברה לידי ירדן. איזו מדינה תסכים לריבונות זרה בלב בירתה… הרב אבינר אמור להבין את הבעיה הזאת שכן הוא יודע היטב שלולא הנוכחות היהודית ברובע המוסלמי, שם קבועה ישיבתו, למעשה לא היה כל כך ביטוי לריבונות הישראלית ברובע המוסלמי… לכן, אני שואל את האוסרים: מה עם הריבונות?

השלישית: הסוגיה היא סוגיה הלכתית. לא מצאנו מעולם שענייני שברוח יתערבו בצורה כה מעמיקה ומכריעה בסוגיה הלכתית. אמנם אפשר למצוא שיקולים כאלה, אבל בדרך כלל שיקולים כאלה אינם סותרים לגמרי את ההלכה, ומקסימום מציעים לנו חומרה. אבל במקרה הזה, שההלכה מתירה, לבוא ולאמר שהדבר אסור בתכלית האיסור מפאת סוגיה רוחנית נטו, נראה קשה מאוד ומופרך.

מה עוד, שאותם שיקולים רוחניים ניתנים לדיון, ומי יגלה לנו שהדברים ישתנו? אולי אותו רצון אדיר של אלפי ישראל לעלות להר מגלה כי הגיע הזמן? אולי התבערה מסביב לנושא בינינו לבין הערבים מגלה שעלינו לעלות? אולי העובדה שהנושא הזה עולה לכותרות כל שני וחמישי לא רק בארץ אלא גם בחו"ל מעידה שעלינו לעשות משהו בנושא? אולי המוכנות של הערבים למות למען אל-אקצא צריכה לעורר בנו תשוקה לחיות למען הר הבית?

לסיכום: אוסרים יקרים (בראשם הרב אבינר), התייחסו בבקשה לנקודות הבאות:1. הרב גורן 2. הריבונות3. הסוגיה הרוחנית