המאבק על התרנגול – מיומנו של צמחוני מומר

לאחר שעבר יום הכיפורים, וכבר אין חשש מהסיירת של פעילי זכויות בעלי החיים, אפשר לדון במנהג הכפרות, וביחס הראוי אליו. אפתח בגילוי נאות: אני נוהג כפי שנהגו בבית הוריי ומקיים את מנהג הכפרות באמצעות נתינת צדקה לעניים

למעלה מ15 שנים הייתי צמחוני ולא אכלתי בשר או דגים. הייתי בן 8 כאשר החלטתי להפסיק לאכול בשר. לא קראתי לפני כן את "חזון הצמחונות והשלום" של הרב קוק (אגב, הרב קוק לא היה צמחוני), ושום תרנגול לא הציל את חיי. ילדים נוהגים לפתח אידאולוגיות בין רגע, ואחר כך להשקיע שנים בלהסביר את העומק הגדול שבהחלטתם החפוזה.

אכילת בשר, כך סברתי, אינה מוסרית, כי אין צורך ליטול חיים של בעל חיים כדי להשקיט את רעבונו של האדם. יש הרבה תחליפים לבשר, כך שאין צידוק ראוי לנטילת חיים זו.

לאחר כמעט עשור, התנדבתי דרך קבע במד"א. באחת הפעמים, פינינו באמבולנס חולה במצב קשה למיון בבית החולים רמב"ם. בכניסה למיון, ישבה בחורה צעירה מאחורי דוכן התרמה. נו, ודאי תנחשו שהתרומה הייתה למען הרחבת חדר המיון או המחלקות השונות, הרי המצב בבתי החולים (וגם היום) שקיימת תפוסה של 200% ויותר בחדר המיון ובמחלקות אשפוזיות שונות. אז זהו, שלא זו הייתה סיבת התרומה של הגברת. היא התרימה לסיבה חשובה הרבה יותר, היא פנתה לעוברים ושבים בבקשה שיתרמו למען החתולים של בית החולים רמב"ם!

אז החל הסדק הראשון בחומת אידאולוגיית הצמחונות שלי. אנשים ונשים נמצאים בסכנת חיים בשל מחסור בכוח אדם ובציוד רפואי, והיא בוחרת דווקא להתרים עבור רווחת החתולים של בית החולים?!

הסדק השני הגיע לא הרבה אחרי. הימים היו ימי הגירוש מגוש קטיף. גברים נשים וטף נזרקו מבתיהם ואף מקבריהם בגלל שיגעון של ראש ממשלה ותקשורת שגמרו אומר לאבד את אזרחיהם לדעת. מאות רבות של משפחות לא ידעו היכן יניחו את ראשן, כי מיטתם נמסרה למחבלים הפלסטינאים המסכנים. באמצע השבר הנורא, ארגוני צער בעליי חיים זועקים מרה על הפקרת חתולי גוש קטיף, ודורשים מהממשלה התערבות מיידית במצוקת החתולים ואף פנו לבג"ץ שיכפה על המדינה להקצות משאבים לטובת פיקוח הנפש של התרנגולים שננטשו בנווה דקלים.

המדינה הפקירה את אזרחיה הנאמנים לקול צהלת ארגוני "זכויות בעלי החיים", שמשום מה גילו רגישות שיא דווקא כאשר על הפרק היו "ההולכים על ארבע".

כשגדלתי עוד, ראיתי נערים המסרבים להניח תפילין, כי לא מוסרי לקיים מצווה על חשבון חייהם של בעלי החיים. ראיתי רבנים ליברליים שמזועזעים מעמיתיהם הרבנים הטוענים שמצוות הקרבנות תנהג בבית המקדש השלישי, שהרי לא ייתכן שהאדם יתכפר על חשבון חייהם של הכבשים והעזים. דברים מטורפים אלו נתלים כרגיל ב"מוסר הנביאים" אשר ציוו לחזור בתשובה על ידי עשיית צדקה ומשפט, ולא על ידי נטילת חיים. תפיסה זו משוללת כל יסוד, מנוגדת למצוות מפורשות בכל התורה: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אחד מעיקרי האמונה שלנו הוא שמצוות התורה לא ישתנו חלילה. כמובן שגם בדברי הנביאים אנו מוצאים נבואות מפורשות על קרבנות מן החי לעתיד לבוא. סידור התפילה שלנו מלא וגדוש בהכרה הבסיסית שלעתיד לבוא נשוב לעבודת הקרבנות, ואנו מתפללים על כך במפורש שוב ושוב . אך הליברליים נתלים במשפט מעורפל שכתב הרב קוק, כאשר ספק גדול מה הייתה כוונת דבריו, ומנגד יש מקורות הפוכים אשר הוא כותב בפירוש שגם בבית המקדש השלישי יוקרבו קרבנות מן החי.

כשראיתי כל זאת, אמרתי לעצמי: זהו, אני לא מוכן להשתייך לדת "הצמחונות והשמאל", אני ממיר את דתי מדת הצמחונות לדת ישראל.

נדמה שהפסקה הבאה מתוך "חזון הצמחונות והשלום" של הרב קוק, מגדירה היטב את האבסורד בנאורים החדשים, אשר מתוך דאגה לתרנגולים המכפרים, הם התירו לעצמם לקלל, להכות ולרסס בגז מדמיע אנשים שנוהגים במנהג הכפרות על פי חוק – הכל בשם המוסר:

"כמה מגוחך הדבר אם כל עוד טומאתו בו, יפשוט טלפיו ויפנה לו לדרך צדקה הרחוקה, להתחסד עם בעלי חיים, כאילו גמר כל חשבונותיו עם בני אדם הברואים בצלם אלוהים".

הפסוק בהושע אומר: "זובחי אדם – עגלים יישקון". מובא בשם ר' חיים עוזר (וראו אגרות ר' חיים עוזר סי' קצז), אשר אמר כמה שנים לפני השואה כאשר נאסרה השחיטה היהודית מטעמי צער בעלי חיים: "אנשי צער בעלי חיים אלה לא יהססו לזבוח בני אדם, ולנשק את העגלים".