אחרי כשבוע ללא החזרת גופות חטופים מהרצועה, ואיום נפיץ של נשיא ארה"ב שהוצמד לפצצה מתקתקת עם טיימר ל-48 שעות, חמאס שוב מנסה להתחכם ולמרוח את כולם, כולל את נשיא ארה"ב. האם זה יעבוד?

אם לא יתרחשו שינויים דרמטיים בפני הדברים בשטח, הדד-ליין שהציב הנשיא טראמפ לארגון הטרור חמאס ברצועה, יפוג תוך זמן קצר. 48 השעות שהניח טראמפ לרגלי חמאס יחד עם איום בהשמדה כוללת עומדות להיגמר, ולחשוף אם הפיוז באמת מחובר לפצצה.

ישראל וארצות הברית, שתיהן, אינן מרוצות במיוחד מהתנהלות חמאס בעת הנוכחית. על פי ישראל, מספר גופות חטופים נמצאות בהישג יד מיידי וניתנות להעברה לישראל בכל רגע נתון, ביניהן אל"מ אסף חממי וסגן הדר גולדין, אך חמאס בוחר לשמור אותן לעצמו.

חמאס הודיע כי ישיב הערב, על פי כל האינדיקציות, גופת חטוף חלל בודדת לישראל, בעוד גורמים ישראלים מפצירים באמריקאים ובמתווכות כי לפחות חמש גופות ניתנות לחילוץ והעברה מיידית.

ככל הנראה מדובר במס שפתיים שחמאס מנסה לשלם לנשיא האמריקאי, הישג מזערי עליו יוכל להיתלות ולטעון כי "הפחיד" את חמאס חזרה אל מסגרת ההסכם.

מהצד השני, גם טראמפ, למרות מחויבותו להסכם אשר רקם והנאתו מתדמית "משכין השלום" אותה התאמץ למכור, מתחיל לאבד סבלנות בשתי חזיתות. התנהלות חמאס בשטח לא מקרינה טוב על הנשיא טראמפ, ההוצאות ההמוניות להורג של אזרחים וגורמים ברצועה משאירה טעם רע בפה האמריקאים, והנושא עלה לשיח גם במעגלי התמיכה של הנשיא.

בחזית השנייה, על פי פרסומים זרים טראמפ מאוכזב ומפעיל לחץ על מדינות המפרץ. בעוד טראמפ היה בטוח שהמפרציות יראו נכונות גדולה לסייע למימוש ההסכם, סעודיה וקטאר מערימות קשיים ודרישות להשפעה מתחרה ברצועה בתמורה למימון שיקומה העתידי.

בעוד מדינות כמו מצרים וירדן מצהירות בגלוי כי לא ישתתפו בכוח האכיפה הבינלאומי המיועד לעזה, או במימון השיקום ומנסות לנתב את התוכנית באופן שלא בהכרח יביא לפירוק חמאס, אך כן יצור מסלול בלתי הפיך למדינה פלסטינית.

יש שייאמרו שההסכם, שנולד בתרועה גדולה בבית הלבן, עומד על כרגע תרנגולת במבחן המציאות המזרח תיכונית. אך טראמפ הוכיח לא מעט כי למרות שהוא אמריקאי, הוא יודע לדבר ערבית.

במידה והנשיא טראמפ, שאינו חסיד גדול של עמידה בלוחות זמנים, יבחר לא רק שלא לקדם מנופי לחץ על חמאס החל מהלילה (פקיעת הדד-ליין) אלא גם ימשיך ויציב לוחות זמנים גמישים יותר ויותר לארגון הטרור, ניתן יהיה לומר בביטחון כי טראמפ מחויב למראית העין של עשיית השלום יותר מאשר פתרון אמיתי לסכסוכים.

במידה ונראה צעדים כנגד ארגון הטרור וכנגד המדינות הסוררות במסגרת הסכם הפסקת המלחמה, נדע שטראמפ מחויב להסכם אותו קידם, לדד-ליינים שהחיל ולהבטחות האזוריות שסיפק.