רב חרדי אמר שמתוך מאה נשים חרדיות, יש רק בודדות שמתלבשות על פי ההלכה. ואצלנו?

לצערנו הרבה פחות. כמובן, זה לא אומר שחלילה כל הבגדים אינם צנועים, אלא שיש אצל כל אחת בגד או שנים שהם בניגוד להלכה.

ולא הולכים אחרי הרוב?

לא. כמו שלא הולכים אחרי רוב השבת, או לא אוכלים סלט ירקות שהרוב כשר. אלא כל אשר דיבר ד', נעשה ונשמע. הכל חייב להיות צנוע.

ומה הוא בגד צנוע?

א. שמכסה הכל. ב. שאינו צמוד. ג. שאינו מושך עין בצורתו או בצבעו.

אבל מה גורם לאשה יראת שמים, כולל רבניות, ללבוש בגדים לא צנועים?

שתי סיבות, כמו שכתוב בספר גדר העולם של החפץ חיים על צניעות: עצלות להתלבש כדין ופיתוי היצר שמסית אותה ליפות עצמה

בפני הרואים.

התכוונתי: מה גורם לאשה לרצות להתיפות בפני הרואים?

המהר"ל מסביר בנתיב הצניעות, שהצניעות היא תוצאת הענווה. אשה ענווה, שאינה רוצה שיתרשמו ממנה ,היא ממילא צנועה.

אבל נשים רבות להבושות לא צנוע, טוענות שאין זה בשביל הרואים, אלא שכך הן מרגישות טוב בינן לבין עצמן.

עליהן לעשות חשבון נפש אמת, האם גם כשהן קמות בבוקר הן מיד מתלבשות כך, או רק כשהן יוצאות החוצה. אדרבה חכמים אמרו שאשה צריכה להיות יפה בבית עבור בעלה, ומכוסה כאשר יוצאת החוצה. אשרי האשה הצנועה, ד' יברך אותה.

ואם היא רווקה ולכן מחפשת חתן?

הבלים. האם באמת היא רוצה חתן שיבחר בה בגלל גופה או בגלל נשמתה?! זה הכלל, כל אשה ובת, צריכה לעשות חשבון נפש מה היא מרוויחה מבגדים לא צנועים ומה היא מפסידה.

וגבר לא צריך להיות צנוע?!

ודאי צריך. עיין קיצור שולחן ערוך פרק ג: גם כשהוא לבד, וגם בלילה, כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו. אבל אצל אשה זה יותר חמור.

למה?

כי היא חוטאת ומחטיאה את הרבים. זו גם עבירה בין אדם לד' וגם בין אדם לחבירו. כיצד תבקש סליחה מכל האנשים שהחטיאה?! אולי מאות אלפים!

אבל גם אם היא לבושה ממש צנוע, יש גברים שבכל זאת יסתכלו עליה?

נכון. אבל אז אין זו אחריותה. אך אם אינה צנועה ,זו אחריותה. כבר אי אפשר ללכת ברחוב, אין מקום איפה לשים את העיניים. גם כשיוצאים בשבת מבית-הכנסת, אין איפה לשים את העיניים לנוכח תצוגת האופנה. כידוע, הגר"א כתב באגרתו לאשתו, שעדיף לאשה לא לבוא כלל לבית-הכנסת. אין לאשה חיוב לבוא לבית-הכנסת, אך יש חיוב חמור להיות צנועה.

יותר טוב שאשה תבוא לבית-כנסת בבגד לא צנוע, או שלא תבוא בכלל?

ודאי שלא תבוא בכלל!

מצב הצניעות מידרדר?

כן לצערנו. כמובן לא אצל כולן. יש נשים מאוד צנועות. ד' יברך אותן, ובכלל הן אינן פחות חכמות, פחות פועלות, פחות עושות. אך סך הכל, זו קטוסטרופה. רואים בתמונות ישנות איך פעם נשים דתיות היו לבושות! איך חילוניות כופרות היו לבושות! איך גויות היו לבושות! בגדים רחבים! שקטים!

אז האם יש תועלת לפרסם מאמר כזה? הרבה נשים לא תתייחסנה, אפילו תכעסנה?

אם כך ,ראיון זה לא נכתב עבורן. אף אחד לא מכריח אותן לקוראו. זה לא בשביל נשים שרוצות תשומת לב על יופין, אלא עבור נשים שיראת שמים נוגעת בלבבן.

מה המינימום שיש לכסות?

למה מינימום, למה לא מקסימום, וכי אנו אוכלים מינימום, קונים ריהוט מינימום, מרוויחים כסף מינימום? אז למה עבודת ד' צריכה להיות מינימום?! אגב, יש נשים רבות שהן באמת מקפידות בכל התחומים על קלה כחמורה, אפילו כל מיני חומרות של כשרות המזון, ורק תחום אחד פרוץ, הצניעות, שכידוע הגאון מווילנא כותב שעבור אשה זו המצוה הכי חשובה.

הן לא מבינות זאת?

יש ללמד עליהן זכות שהן חיות בדמיונות. אגב, זה לא רק בעיה בביגוד, זה גם האיפור המופרז, הבושם המופרז, ההידחפות בשיחה בין גברים. אכן צריך תשובה גדולה. צריך ללמוד משרה אמנו ומכל אמותינו.

יש נשים שהצניעות מכבידה עליהן?

אולי. אז צריך עוז וגבורה. התורה לא ניתנה לאנשים עם אידיאולוגיה של כניעה ליצר. איזהו גיבור? הכובש את יצרו. יתר על כן, באמת מצוות התורה הן מתוקות ונעימות ואהובות וערבות. שרוול ארוך נותר אושר. שמלה ארוכה נותנת אושר. צבעים שקטים נותנים אושר, צוואר מכוסה נותן אושר.

ופאה נכרית?

ת: זו מחלוקת. המקלה יש לה על מה לסמוך והמחמירה תבוא עליה ברכה. אבל גם הפוסקים המתירים, לא העלו על דעתם את הפאות של היום, עם גוונים ותלתלים, עם גלישה והפרזה. את הפאות של היום, אף פוסק לא יתיר.

ראיתי עלון עבור נערות וילדות, "בנות מלכים" ,כולו על צניעות, זה לא גיל צעיר מידי?

אדרבה, כאשר החינוך הטהור מתחיל מגיל צעיר, הוא מוטבע עמוק בנפש.

ובסיכום?

לא גאווה למשוך תשומת לב ליופיה, אלא ענווה וצניעות, אושא לנשמה של דבקות בד'.