שחיתות היא רעה חולה של כל חברה שוחרת שלטון החוק. השחיתות השלטונית המוכרת היא כאשר נושא משרה ציבורית משתמש בכוח המשרה כדי לעשות לביתו, או לתנועתו. 

אך לאחרונה התפרצו לחיינו סוגים נוספים של שחיתות – שחיתות משפטית ושחיתות שיפוטית. כאשר יועצת משפטית מציגה חו"ד משפטית המהווה רק עטיפה לדעותיה הפוליטיות זאת שחיתות. כן, ניצול כוח המשרה המשפטית לקידום האג'נדה הפוליטית זאת שחיתות משפטית. כאשר שופטים מחליטים לשים את החוק בצד ולשפוט על פי השקפתם הפוליטית זאת שחיתות שיפוטית. כאשר השופטים שופטים לא על פי חוק זה לא שלטון החוק אלא שלטון השופטים. ההבדל החשוב של שחיתות שיפוטית ושחיתות משפטית משסוגים אחרים של שחיתות זה שאין מי שיעצור אותם.

אז איך לשים קץ לשחיתות משפטית ולשחיתות שיפוטית? מי ישמור על השומרים? חוקים שונים קובעים עקרון הפרדת הרשויות ויחסי גומלין ביניהם. אך מי קובע במקרה ספציפי שרשות כלשהי פועלת מעבר לגבולות סמכותה אשר נקבעו בחוק? עד לאחרונה היה זה בית המשפט אשר קבע במקרים מסוימים שהממשלה או הכנסת פועלות בחוסר סמכות או באופן שמנוגד לחוק וביטל חוקים והחלטות הממשלה.

השופטים קיבלו תאבון

עם האוכל בא התיאבון. השופטים החלו לערבב את השקפת עולמם עם קביעות משפטית יותר ויותר. הקביעות השיפוטיות של שופטי בג"צ יותר ויותר נקבעו על פי הנטיה הפוליטית של שופט ופחות ופחות על פי הוראות החוק. עם זאת עד לפני מספר שנים שמרו שופטי בג"צ על עטיפה של שלטון החוק לקביעות אשר במהותם היו אמירות פוליטיות. שופט התפלפל בין סעיפי החוק והלכות משפטיות כדי להגיע לתוצאה רצויה לו מבחינת השקפתו הפוליטית.

אך לאחרונה, הוסרו המסכות. בפסקי הדין האחרונים, בפסק הדין בעניין צימצום עילת הסבירות, בעניין מינוי נציב שירות המדינה, בעניין פיטורי ראש השב"כ, שופטי הרוב הכריזו בגלוי שהחוק איננו רלוונטי. שופטי הרוב פשוט שמו את החוק בצד וכתבו מנשר פוליטי ונתנו לו כותרת "פסק דין".

הכותרת לא יכולה לשנות את המהות. מדובר במנשר פוליטי ולא בפסק הדין. ועל פי פסיקה רבה של בג"צ עצמו, הפעולה שנעשתה בחוסר סמכות בטלה כך שאם פסק דין ניתן בחוסר סמכות הוא בטל (לאחרונה בג"צ קבע כך בעניין פסקי דין של בתי דין רבניים בעניין מזונות ילדים). אם פסק דין בטל הוא חסר כל תוקף ונשאר רק להכריז על כך.

בדיוק כפי שרשות השופטת קובעת מדי פעל שהחלטה זו או אחרת של רשות המבצעת (הממשלה) נעשתה בחוסר סמכות ולכן בטלה, מאותו הטעם מצופה שרשות המבצעת (הממשלה) תכריז שהרשות השופטת (בג"צ) פעלה במקרה מסוים בחוסר סמכות ולכן המסמך החתום ע"י שופטי בג"צ ונושא כותרת "פסק דין" בטל ואין לו תוקף (כמו בעניין מינוי נציב שירות המדינה או בעניין פיטורים/מינוי ראש השב"כ).

למה שר המשפטים לא מקים ועדת בדיקה?

כמובן שמדובר במעשה פוליטי, ציבורי. הקרב הגדול הוא על דעת הקהל. בג"צ הפך לשחקן פוליטי וצריך לשחק מולו בשדה פוליטי, להיאבק על דעת הקהל. לא בכל עניין בו פעל בג"צ בחוסר סמכות, תכריז הממשלה על בטלות מסמך שנושא כותרת "פסק דין".

נראה שמקרה של פיטורי ראש השב"כ הכושל בתולדות מדינת ישראל הוא מתאים לכך. נראה שמינוי ראש שב"כ חדש הוא מקרה ראוי והכרחי להכרזה על בטלות "פסק דין", אם יעזו שופט עמית ושופטת ברק-ארז להפריע לממשלה בעניין.

וצריך להכין את הקרקע מראש למהלך. גם אם לא תקום לבסוף ועדת בדיקה כזאת, הרי העובדות על חלקה של מערכת המשפט בטרגדיה, יחדרו לתודעה הציבורית. ואז החלטת הממשלה המכריזה על בטלות "פסק דין" תתקבל בהבנה רחבה יותר. גם הימנעות הממשלה מלהקים ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט, תקבל הבנה רחבה יותר בקרב הציבור, אם יידע הציבור על תיפקודה של מערכת המשפט עם פרוץ המלחמה ויתוודע לצורך לחקור גם אותה. 

כך או אחרת מתקרבת שעת ההכרעה, הכרעה בשאלה, האם ישראל עדיין מדינת חוק או שהממשלה הנבחרת היא רק כסות ותפארה המסתירים את השליטים האמיתיים: יצחק עמית, דפנה ברק-ארז, גלי מירב-ביארה.

 ==

זאב פרבר הוא עורך דין ונוטריון בעל ותק של 30 שנה במשפט אזרחי ובעתירות בבג"צ.