מאז תחילת המלחמה, רבים מאיתנו קוראים לאחדות ורוצים את זה, הן ברמת הפרט, הקבוצה והמדינה ובעיקר מצפים ממנהיגנו לקדם אחדות, לקדם ערכים שונים בשם האחדות ואולי אפילו להקים ממשלת אחדות. אבל בסתירה לכך, אין ממשלת אחדות, למה. הרי אם רובנו רוצים, היה משתלם לפוליטיקאים לפעול כך.

התשובה לדעתי היא שלרוב ממשלת אחדות מותנית בכך שפלוני לא יהיה בה, האחדות היא סביב מכנה משותף מסוים שצריך להוציא ממנו אחרים. קריאות נוספות על אחדות אנחנו שומעים ביחס למחלוקות פוליטיות. פה, רואים בהסתכלות שניה מכנה משותף די מובהק בכל הקריאות הללו, הקריאה מגיעה מאנשים שקוראים לאחרים לוותר על מה שחשוב להם כי חשוב לשמור על האחדות.

אני רוצה להציע פה קריאה מעט יותר מורכבת: אחד הרעיונות הבסיסיים בכלכלה היא בעיית המחסור, על רגל אחת, כולנו רוצים מגוון דברים אבל אין לנו באמת יכולת להשיג הכל. למשל, כולנו רוצים וילה, מכונית יוקרתית, עבודה בשעות נוחות, אוכל ברמה גבוהה, עבודה שתורמת לעולם, עבודה קרובה לבית עם חופשים רבים וזמן לשחק עם המשפחה. אבל ככלל, איו לנו יכולת להשיג הכל ועלינו לתעדף עבור מה נשלם וכמה נשלם, התשלום יכול להיות באמצעות זמן עבודה כדי להשיג כסף לקנות מה שרוצים או ויתור על כסף ולעבוד פחות בשביל יותר זמן איכות עם המשפחה וכמובן בחירה בסל הקניות מה נרצה, האם נקנה וילה או רכב או משהו אחר.

לדעתי, צריך להסתכל על אחדות באופן דומה: בבסיס עלינו לזכור, שכולנו אחים ולכן צריך להיות אכפת לנו בנפש אחד מהשני. ברוח ימי התקופה, תלמידי רבי עקיבא מתו כי לא נהגו כבוד זה בזה, לתת כבוד בעיקר כשיש מחיר זה קשה, אבל זה דבר שעלינו לנסות לעמוד בו. ננסה ללמוד מתלמידי בית הלל שהלכה כמותם כי הם לימדו את דעת בית שמאי גם, חלקו עליהם פעמים רבות אבל יש מקום גם לדעת האחר.

אחרי שבלב אכפת לנו מהשני כדאי לחשוב, אחדות היא דבר שאנחנו רוצים ומצפים שנבחרינו יפעלו לשם כך, אבל על מה אנחנו מוכנים לוותר בשביל האחדות? כמו בעיית המחסור, בואו נתעדף את הדברים החשובים לנו במחלוקת ציבורית ונגדיר בהתחלה מה אנחנו רוצים ומה אנחנו לא רוצים, ואחר כך על מה אנחנו מוכנים לוותר ועל מה לא.

מי שבאמת רוצה אחדות יהיה עם רשימות ויתורים ודרישות בסדר גודל דומה, מי שרוצה שאחרים יוותרו לו, יהיה עם רשימת דרישות גדולה ורשימת וויתורים קטנה ומי שרוצה להתרפס יהיה עם ויתורים גדולים ודרישות קטנות. אם נרצה שזה יחזיק צריך שנרגיש שגם קיבלנו וגם ויתרנו כדי שנבנה חברה שבה כולנו נשמח בה.יש מלא מחלוקות פוליטיות וערכיות, לכולנו יש תפיסה מה נכון ומה לא נכון בתחומים רבים.

הפוליטיקאים צריכים לשתף פעולה עם הצד השני ולא למנוע מהם הישגים

על אלו מהדברים אנחנו מוכנים לוותר בשביל האחרים? אי אפשר שיהיה אחדות אם רק צד אחד מוותר, צריך שכל הצדדים יוותרו ולכן כדאי לחשוב על עסקת חבילה בתחומים שונים ולהציע אותה ולבחון אם אחרים מוכנים. האם נזכה לנבחרים שמוכנים להעלות בכנות ביחס למחלוקת פוליטית, דרישה מצד אחד וויתור מצד שני ולהציע זאת לציבור הרחב? אל תמכרו לנו שאין ימין ואין שמאל, כי יש מחלוקות ולא נכון להעלים את השני, חמור מכך, מי שטוען שאין מחלוקת ביחס למה שהוא אומר כאשר יש מחלוקת לרוב חושש שאנשים ידעו מה הוא חושב ולכן הוא שותק.

לכן, הציפיה הנכונה היא שיש מחלוקת ועל מה אנחנו מוכנים לוותר ומה אנחנו צריכים כדי שנחיה יחד?נבחרים שרוצים להראות שהם בעד אחדות יכולים להתחיל בשיתוף פעולה או לפחות הצבעה עם מפלגות שהם בגוש השני עבור חוקים שהם מאמינים בהם ולא להצביע נגד רק כדי לא לתת הישג לצד השני. יהי רצון שנזכה לחיות יחד בשמחה, בבריאות וביטחון יחד בארצנו ומדינתנו האהובה.

איתן רוזנפלדר הוא אנליסט אקטוארי וסטודנט לתואר שני בסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית