אשת התקשורת ומגישת הטלויזיה, צופית גרנט, שיתפה את עוקביה בחוויית הצילומים לעונה החדשה של הסדרה 'אבודים' ובחרה הפעם לחשוף דווקא את מה שלא רואים בטלויזיה.

תחת הכותרת "אבודים – המסע שלא רואים בטלוויזיה", כתבה גרנט: "לפני כמעט ארבעה חודשים נסעתי לצילומים של אבודים. הפעם, נסיעה ארוכה במיוחד לארצות הברית, שאיגדה בתוכה שלושה סיפורים לא שגרתיים. הצוות שלנו וצוות החוקרות בראשותה של נתי להב עבדו עליהם זמן רב וכל פעם שניסינו לקבוע תאריך ליציאה משהו עצר בעדנו".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

צופית גרנט. ארכיון (מתוך אבודים, רשת 13)

גרנט סיפרה על הצוות שהתלווה אליה: "שלוש נשים מופלאות הובילו כל אחד מהסיפורים; נטע מייגן, אישה מקיבוץ בארי, שעברה את מתקפת הטרור הרצחנית בשבעה באוקטובר יחד עם שלושת בניה. היא יוצאת איתנו למסע שורשים בעקבות אמה הביולוגית ושני אחיה. ככל שהתקדמנו הלב הלך והתכווץ. אתי בורדה, אם לבן שנעלם לפני שבע שנים, מיד אחרי שיחת טלפון אחרונה. מאז, אין סימן, אין קול, אין זכר. נטע מייזל, אישה מיוחדת במינה, שמוצאה מבירוביג'אן. אחותה הקטנה ואחיה נשלחו לאימוץ בארה”ב כשהיו ילדים. נטע נפרדה מהם לפני 25 שנה ומאז היא חולמת רק על דבר אחד; רגע האיחוד".

גרנט כתבה כי "אלו סיפורים שמכילים בתוכם כל כך הרבה צער, עוגמת נפש, בלבול, חוסר אונים. וכמו תמיד, בשבילי הן לא "דמויות". מהר מכפי שאפשר לתאר, אני נכנסת לסימביוזה עם הנשמות המיוחדות שנקרות בדרכי. בין הצילומים בשעות החשופות ממצלמה מתקיים בינינו הדיאלוג האמיתי: על החיים. הן משתפות אותי ואני אותן. בסודות, בכמיהות, בדברים שלא ייכנסו אף פעם לאזור הצילום. ולא פעם הלב שלי מתכווץ מחוסר האונים".

בסוף דבריה כתבה גרנט: "כשחזרתי הביתה מהמסע האחרון הגעתי מרוסקת. פיזית. נפשית. האלימות העיקה עליי והיא הייתה נוכחת בכל אחד מהסיפורים. מצאתי את עצמי בדילמות אמיתיות: איך נכון לנהוג? מהי תגובה מוסרית? מהו הגבול של חמלה, של אחריות? המזל שלי, שבסוף משהו מתבהר בפנים. המטרות משנות כיוון, התמונה מתחדדת והלב חוזר לפעום. חזרתי הביתה ממסע מיוחד במינו עם כלים חדשים לחיים".