חננאל אוחנה, סולן של התזמורת האנדלוסית וכוכב רשת עם מאות אלפי עוקבים, לא תכנן להפוך לתופעה ויראלית. הכל התחיל מסרטון מקרי ומאובדן אישי.
אוחנה, נשוי ואב לארבעה, מספר בראיון לסרוגים: "הכל התחיל בעצם בזכות סבתא שלי. בלילה האחרון שלה, ישנו אצלה בבית. קמנו למציאות שבה היא השיבה את נשמתה לבורא עולם. הילדים שלי ראו את המוות בפעם הראשונה בחייהם – את סבתא שלהם, שהיא כבר לא בין החיים".

"שבועיים אחר כך הם התחילו טיפול אצל פסיכולוגית, ואחרי כמה פגישות היא אמרה לי: 'אני יודעת שקשה לך לשמוע את זה, אבל אצל ילדים, כשהם רואים מוות, יש להם מנגנון שגורם להם לשכוח לגמרי. הם לא יזכרו את הקול שלה, לא יזכרו סיטואציות איתה'".
"זה ממש שבר אותי. אמרתי לעצמי: אין מצב שהם לא יזכרו את סבתא, את הדור הזה שהולך ונעלם".

ממשבר אישי לתופעה ויראלית
הפתרון של אוחנה היה השפה. "במוצאי שבת ישבתי איתם ואמרתי: 'טוב, אנחנו מתחילים ללמד את השפה המרוקאית, את השפה של ממה (סבתא). כי בשפה יש הכל – אוכל, פתגמים, מילים, כינויים'. אמרתי להם: 'ככל שנלמד את השפה, ככה תוכלו לזכור אותה'".
אשתו, סתיו, התרגשה מהרגע הזה עד דמעות. "היא אמרה לי: 'תקשיב, זה כל כך מרגש, אני חייבת לצלם את זה ולשלוח לאבא שלך'. היא צילמה ושלחה. חודש אחר כך, אני מסתובב בקניון, ופתאום מישהו ניגש אליי ואומר: 'היי, זה אתה מהווטסאפ שלי?'".

אוחנה לא הבין על מה הוא מדבר, אבל מהר מאוד גילה שהסרטון שנשלח לאביו התחיל לרוץ בקבוצות וואטסאפ ולרגש אנשים. הוא הבין שיש פה משהו שנוגע באנשים ואולי כדי להמשיך ולהפיץ את הסרטונים שלו מלמד מרוקאית.
"הוא הראה לי את הסרטון ואמר: 'תקשיב, זה מדהים, תמשיך! תפתח רשתות חברתיות'. ומשם באמת פתחנו, והנה, שנתיים וחצי אחרי, יש לנו 350,000 עוקבים במצטבר".

המוטיבציה שהחזיקה אותו מעל שנתיים להמשיך בדבר הזה הגיעה מהצוואה של סבתו. "שעה לפני שנפטרה, קמתי בלילה לכסות אותה כי שמעתי אותה מסתובבת בבית", הוא נזכר. "כיסיתי אותה, והיא אמרה לי במרוקאית: 'אני מצווה עליך. אל תשכח, בעל התמימות תמיד ירוויח, והתמימות שלו תנצח בשבילו'.
חשבתי לעצמי: 'מה, שתיים בלילה, מה את מטיפה לי?' אבל כשקמתי בבוקר וראיתי שהיא כבר לא בחיים, אמרתי: 'וואו, היא ידעה, והיא נתנה לי טיפ אחרון'. אני מאוד דוגל בחיים מתוך תמימות, וברוך השם, בזכות התמימות הזו הגענו לאן שהגענו".

סטורי טיים על מחלה נדירה
חננאל אוחנה מאמין שיש גם לשתף את האתגרים. "אני אבא לארבעה ילדים מתוקים, נשוי לסתיו", הוא מספר. "יש לנו שתי בנות מהממות, שתיהן חולות במחלות נדירות. אנחנו מרבים לשתף את האתגרים לצד המחלות שלהן".
הוא משתף: "איילה הבת הגדולה שלנו, בת 12 עוד מעט, חולה במחלת גוֹשֶה, והיא עושה סרטונים להעלאת המודעות לנושא של מחלות נדירות ובעיות גנטיות – סטורי טיים וכאלה. הסרטונים שלנו מגיעים למיליוני צפיות. יש לנו המון עוקבים שמאוד אוהבים לראות את התוכן שלנו, גם כמשפחה וגם שלי כזמר".

אוחנה מוסיף: "התחלתי ליצור תוכן לפני שלוש שנים, עוד לפני ששיתפנו על הבנות. בחרתי לפתוח רשתות חברתיות כדרך להתמודד עם האובדן של סבתא שלי, שגידלה אותי ממש כמו בן מגיל אפס. היא דיברה רק מרוקאית, וממנה שאבתי את האהבה לתרבות ולמוזיקה המרוקאית".
"כדרך להתמודדות, התחלתי לעשות סרטונים להנציח אותה – סרטונים שלי שר במרוקאית, מפרש שירים שגדלנו עליהם בחתונות ובמימונות, מתרגם ממרוקאית לעברית, עושה חיבור בין-דורי. אני גם מלמד את הילדים שלי את השפה המרוקאית".

והם יודעים כבר לדבר מרוקאית?
"הבנות הגדולות מבינות ממש טוב, ואפילו אם שואלים אותם משהו, הן עונות ומערבבות עברית ומרוקאית".
עם זאת, אוחנה מודה שהתדירות של התוכן השתנתה. "בחצי שנה האחרונה קצת הפסקתי עם התוכן הזה", הוא משתף. "אני עדיין עושה מדי פעם. לדוגמא לקראת פסח, אני לוקח שיר או קטע מהגדת מרוקו – נוהגים לקרוא את ההגדה במרוקאית ועוד פעם בעברית – ואני לוקח קטע קטן מההגדה ומתרגם. אבל התדירות של התוכן במרוקאית ירדה משמעותית".

אוחנה מסביר את הסיבה מאחורי זה: "אני מרגיש שהתחלתי את זה בשביל להנציח את סבתא שלי ולהתמודד עם האובדן שלה, אבל לאחרונה אני עושה את זה כדי לרצות אחרים. אני עושה את זה כי הקהל שלי מבקש, וזה הופך להיות טכני".
הוא לוקח פסק זמן "הייתי חייב לעשות רגע עצירה כדי להיות שלם עם זה, כי בסוף זה רגש, זו סבתא, ואני לא רוצה להפוך את סבתא שלי למשהו מסחרי".
מהמוזיקה לתיאטרון: "מסעי גאולה" כשליחות חדשה
חננאל אוחנה, הוא סולן בתזמורת האנדלוסית באשדוד ובאלמוּגרביה, עושה כעת צעד חדש בקריירה. "מעולם לא עשיתי הצגות", הוא מספר בראיון לסרוגים. "תמיד הייתי על הבמות כזמר. זו הפעם הראשונה שלי כשחקן. כמובן שלמדתי את זה, והגעתי לרמה מקצועית".

בימים אלו הוא מככב בהצגה "מסעי גאולה" של תיאטרון שומרון. בחול המועד פסח, בתאריך 17.4 יופיע חננאל עם ההצגה במשכן לאומנויות הבמה באשדוד במסגרת פסטיבל "תור הזהב".
"ההצגה תרוץ לאורך זמן, בעזרת השם, עם קאסט מדהים: חיים זנאתי, נתי רביץ, שמרית לוי ששון – שחקנית מדהימה שמשחקת גם בקאמרי – ועוד ועוד", הוא מתאר.
"אני בתפקיד הפייטן, גם מוביל את הסיפור של המחזמר וגם שחקן. יש שם פיוטים מכל הסוגים. הסיפור עוסק בארבעה ענקי רוח: רבי יהודה הלוי, רבי אברהם אבן עזרא, רבי חיים בן עטר ורבי יעקב אבו חצירא. יש מאות שנים ביניהם, אבל מה שמשותף להם זו התשוקה להגיע לציון".

על ההצגה, הוא מוסיף: "אנחנו מציגים את הסיפורים שלהם, את הגלגולים שהם עוברים עד ההגעה לארץ ישראל, ואת הפיוטים והשירים שיצאו תוך כדי המסע הזה. זה סיפור על אמונה, קדושה, אהבה ומסע – שמתחיל בחלום ונגמר בגאולה".
החוויה על הבמה מרגשת אותו במיוחד. "בפרימיירה לפני שבועיים ציפיתי לראות רק מבוגרים, אבל הופתעתי – רוב הקהל היה צעיר", הוא אומר.
"זה היה מרגש בטירוף. כשאתה מסיים את המחזמר ורואה את כולם עומדים ומוחאים כפיים, וחלקם אפילו בוכים – זה נותן צמרמורת. אני מרגיש שיש ניתוק מהשורשים בתקופה האחרונה, ופתאום לראות את הצעירים מתחברים – זה מה שחסר לי. כל הפעילות שלי ברשתות היא על החיבור הבין-דורי הזה, לזכור מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים".

תלמדו מסבתא: "אתם דור הגאווה"
לסיום, חננאל אוחנה משתף את המסר שהוא רוצה להעביר דרך סבתו. "סבתא שלי תמיד אמרה: 'אנחנו דור העלייה, הילדים שלנו הם דור הישראליות, ואתם, הנכדים, אתם דור הגאווה'", הוא מצטט.
"היא אמרה שההורים שלי – דור הישראליות – התביישו לדבר מרוקאית, רצו להיות ישראלים-ישראלים. ואנחנו, הנכדים, נחבר את העלייה שלהם מתוך ציונות טהורה עם הישראליות של ההורים שלנו. 'אתם תקבלו את פני המשיח', היא אמרה. אין מסע גאולה יותר מדויק מזה – לחבר את העבר עם ההווה כדי להגיע לעתיד. זו הגאולה האמיתית".
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים