"בחורים נחטפים ברחובות, ובחזית הם נהרגים תוך ימים בודדים"

ב-24 בפברואר ימלאו שלוש שנים למלחמת רוסיה – אוקראינה, המלחמה עדיין נמשכת וגובה מחירים קשים, אמנם יש שיחות בין הנשיא זלנסקי לטראמפ אבל לא ברור איך יסתיימו השיחות האלו והאם יובילו לעצירת המלחמה ובינתיים המצב מחמיר.

"מטחנת בשר"

הודיה חלפון ובעלה יצחק מקדישים את חייהם לעזור ליהודים באוקראינה, והודיה מספרת לסרוגים:  "היהודים באוקראינה צריכים עזרה, בתחילת המלחמה היו הרבה ארגונים שנרתמו לעזור אבל הם כבר מזמן לא פועלים. הבעיה הכי קשה היא אצל הגברים בגילאי גיוס בין 18-60, הם לא יכולים לעזוב את אוקראינה גם למי שיש דרכון ישראלי, הרבה מהם מסתתרים כדי שהצבא לא ימצא אותם הצבא חוטף גברים ברחוב, יש תיעודים גם ברשתות ובמדיה הבינלאומית".

הודיה מוסיפה: "ישנם הרבה גברים יהודים שנמצאים בסכנת חיים ממשית, ציטוטים רשמיים מודיעים כי מהרגע שחייל נשלח לחזית עד שהוא נהרג אלו ימים בודדים, זה נקרא באוקראינה "מטחנת בשר". בגלל הצורך לשדר לארה"ב עסקים כרגיל כדי שיתרמו תקציבים הממשלה מטפחת את הפארקים ואת הסביבה, אבל זה לא מצביע על המצב במדינה".

"בארץ", מסבירה הודיה "כשפינו את האוכולוסיה בצפון ובדרום מיד דאגו למגורים ופיצויים, שם אין מה להשוות, המפונים לא מקבלים כלום".

הודיה מצביעה גם על מקרים של מצבים רפואיים קשים, בעיקר אצל קשישים וניצולי שואה שנהיה יותר קשה ויותר יקר להוציא אותם מאוקראינה. כזה הוא היספור של יעקב: יעקב, אב יהודי בשנות ה-60 לחייו, אובחן במחלה קשה, אך בבית החולים הודיעו לו שאין דרך להצילו. "אין לנו איך לעזור לך," נאמר לו. במקום טיפול – שלחו אותו הביתה עם מורפיום בלבד. בתו, שברחה לישראל בתחילת המלחמה, נאבקה להציל אותו. אך אז החלה מתקפת סייבר רוסית על מערכת הבריאות – כל הארכיונים ננעלו, מסמכים רפואיים נמחקו, והוצאתו לטיפול בישראל הפכה לכמעט בלתי אפשרית. לאחר מאמצים אדירים הצלחנו להשיג את המסמכים, ויעקב נמצא כעת בדרך לישראל – להצלה של הרגע האחרון".

הודיה ויצחק חלפון הגיעו לחרקוב לשליחות של שנה ונשארו שם 14 שנים, המחשבה שלהם היתה תמיד לחזור לארץ, יש להם חמישה ילדים  כאשר שלושה מהם נולדו באוקראינה. המשפחה התגוררה בחרקוב, לפני תחילת המלחמה בהשגחה עליונה הם קיבלו החלטה  להתרחק מהאזור, והעיר ששוכנת על הגבול הופצצה קשות.

הודיה מספרת: "היינו במולדובה בדרך לארץ והבנו שהמצב של יהודי חרקוב הוא קשה מאד ואין חילוץ, התחלנו לארגן חילוץ באוטובוסים שיצאו מהעיר, כל מי שרצה לעזוב חיפש דרך להימלט, הפעלנו קבוצות בכל המדיות כדי לעזור. בעלי ראה בזה שליחות להוציא יהודים משם, חשבנו שתוך חודש המלחמה תיגמר אבל כבר שלוש שנים זה נמשך ואין אופק, הוא נסע למולדובה ופולין עמד בגבול וקיבל את היהודים הנמלטים, הגיעו נכים, זקנים, מצבים שמצריכים טיפול מיוחד עד לעליה לארץ".

כיצד הפכה אוקראינה למלכודת מוות עבור אלפי יהודים?

החורף השלישי של המלחמה – והמצב רק הולך ומחמיר והודיה מתארת: "קריסת מערכת הבריאות: חולים נשלחים הביתה עם מורפיום בלבד, ניתוחים מבוצעים ללא חומרי הרדמה, קשישים נותרים ללא טיפול רפואי. כפי שהזכרתי קודם, גיוס בכפייה: גברים נחטפים מבתיהם ומרחובות הערים, כשגם חולים כרוניים ובעלי מוגבלויות אינם מקבלים פטור וכמובן חורף קטלני: טמפרטורות של מינוס 20 מעלות, בתים ללא חשמל וחימום, קשישים קופאים למוות, ילדים וניצולים סובלים מתת-תזונה".

הודיה מספרת על יהודי נוסף שנעזר בהם: "אלכסיי (31) הסתתר במשך חודשים, נמנע מלהתקרב למקומות ציבוריים. הוא ידע שהליכה ברחוב עלולה להסתיים בגיוס מיידי. אך לבסוף, ההסגרה הגיעה מבפנים. השוטר המקומי שהכיר את דירת המסתור שלו דיווח על מיקומו. לילה אחד, מספר גברים – חלקם במדים – פרצו לדירה, גררו אותו לרחוב ולקחו אותו למתקן גיוס. למשפחתו לא נמסר היכן הוא מוחזק. לאחר מספר ימים נוצר קשר עמו, ואנו פועלים משפטית וחוקית לדחיית שליחתו לחזית ולפעול להצלת חייו".

"רגע לפני שהבניין ספג פגיעה ישירה"

בני הזוג שהתחילו את הפעילות כחילוץ משפחתי והפכו אותו למבצע חובק עולם, הם פתחו עמותה  בשם "כנפי אמונה" וחילצו למעלה מ-5,000 יהודים, ביניהם ילדים, יתומים, משפחות, קשישים ניצולי שואה, חולים במצב קשה ויהודים שנותרו תקועים במציאות ההולכת ונסגרת עליהם.

לצד המקרים הקשים הודיה מספרת גם סיפורי הצלחה: "הזוג מילנר, יהודים קשישים, נותרו בקומה חמישית של בניין ריק בחרקוב. השכונה כמעט ונכבשה, הרחובות בוערים. הבעל עיוור, האישה מרותקת למיטה – ולא היה מי שיחלץ אותם. כשהבת שלהם פנתה אלינו, כבר היה מאוחר מדי לצאת במסלול הרגיל. במבצע מסוכן, הצלחנו לחלץ אותם רגע לפני שהבניין ספג פגיעה ישירה – ונמחק".

על המלחמה כרגע הודיה מעידה: "כל יום יש מתקפת כטב"מים, לא את כולם מצליחים ליירט, רוסיה פגעה באזור צ'רנוביל ויש לחימה עזה בצד המזרחי והדרומי. היהודים עדיין זקוקים לעזרה, חשוב שנבין שהסיפורים האלה אינם זיכרונות היסטוריים או קטעי עבר שאפשר לקרוא ולהמשיך הלאה. הם מתרחשים ברגעים אלה ממש.

כל יום שעובר קובע את גורלם של יהודים נוספים שנאבקים לשרוד בתוך הכאוס של המלחמה. המציאות באוקראינה הופכת קשה ואכזרית יותר. אבל אנחנו כאן – ולא נשכח אותם. לא את היהודים הקשישים שקופאים בחורף האוקראיני, לא את הגברים שנחטפים מבתיהם, ולא את הילדים שמחכים להצלה".