דיון הלכתי שנידון הרבה בימים אלה, עוסק בשאלת הזרעה מלאכותית לרווקה. יש רבנים מעטים שמתירים, והרוב אוסרים.

בהקשר זה פורסם כאן בשבוע שעבר מאמרו של הרב אבינר, הטוען שאסור בשום אופן להסכים להזרעה מלאכותית לרווקה, כי כך אנו מולידים ילד מסכן ואומלל, שגדל ללא אב.

אקדים ואומר שלמסקנה אני (כמו רוב מוחלט של רבני דורנו) מסכים בהחלט עם הפסק של הרב אבינר. אין להתיר בשום פנים ואופן הזרעה מלאכותית לרווקה. מלבד האיסור ההלכתי שבדבר, זה יהרוס את המבנה הבריא של החברה. חברה בריאה בנויה מכך שאין מולידים ילד אלא מאיש ואשה הנשואים זה לזו.

ילדים נולדים אך ורק במסגרת של משפחה. זה נכון גם הלכתית. גם אם נניח שמבחינה הלכתית הזרעה אינה ביאה (והדבר שנוי במחלוקת), לגופו של דבר, קשר בין איש לאשה תכליתו הולדת ילדים. ואם התורה לא התירה קשר בין איש לאשה, אי אפשר להוליד ילדים מקשר כזה בשום צורה שהיא. קצורו של דבר: תקון החברה הוא שאין מולידים ילד אלא מאיש ואשה הנשואים זה לזו.

ואולם, אחרי ההקדמה אומר שאני נאלץ להסתייג מהנימוקים של הרב אבינר. אין ספק שיותר טוב לגדול עם אב מאשר ללא אב. אין ספק שילד שגדל ללא אב הוא ילד שחסר לו משהו בסיסי מאד. הרב אבינר לא צריך להאריך כדי לשכנע אותנו בכך. אבל כאשר האלטרנטיבה היא לא להוולד ולא להתקיים כלל, כמדומני שהאפשרות לחיות ללא אב – עדיפה בהרבה על פני האפשרות לא להתקיים כלל.

קלקול החברה

יש לי רושם שהרב אבינר (ולא רק הוא) חיפש נימוק שיישמע היטב בציבור. יש כאן כניעה מסויימת להלכי הרוחות בחברה. החברה היום אוהבת את רווחת הפרט, ובמיוחד אם הפרט הוא ילד. שיקולים של תיקון החברה לא נשמעים טוב. דעת הקהל היום לא אוהבת להכיר בעובדה שיש מושג ששמו כלל, חברה, ושהיא צריכה להיות מתוקנת. דעת הקהל היום רואה בחברה כלי שנועד לשרת את הפרט. אי אפשר לדבר עם דעת הקהל על קלקול החברה. ודאי שלא אם זה עומד מול טובת הפרט. מצד שני, אין דבר שמכמיר את ליבה של החברה יותר ממסכנות של ילד.

ואת התודעה הזאת עצמה צריך לתקן; יש ישות ששמה חברה, ציבור, עם, והוא צריך להיות מתוקן. נורמה שבה מולידים ילדים שלא במסגרת של נישואין היא רעה לא מפני שהיא מזיקה לפרט, אלא בראש ובראשונה משום שהיא הורסת את סדרי החברה.

ובפרט שלא מדובר כאן על הולדת ילד. מדובר על הולדת נער, איש, אדם שיגדל ויהיה איש, אב לילדים, בעל לאשה, רופא, מהנדס, ח"כ, שר, רב, או כל דבר אחר. שנות ילדותו הקשות של האיש הזה הן מחיר בהחלט סביר עבור קיומו של האיש. אבל הרס החברה הוא כבר מחיר מוגזם.

לכן, כמדומני שראוי מאד להפרות אשה מזרע בעלה המת. אין כאן שום מגבלה. זוהי הולדת בן במסגרת של נישואין. התורה רואה בחומרה רבה את מותו של אדם ללא בנים, ומצוה לעשות מאמצים גדולים כדי להוליד עבורו בנים. יתכן שלילד יהיה קצת קשה בילדותו. אבל אפילו לילד עדיף לסבול את הקושי מאשר לא להוולד כלל. ק"ו שזה עדיף לאיש שיגדל מאותו ילד. הרווח מבחינה הלכתית גדול מאד. כך יתקיים רצון התורה שלא ימחה שמו מישראל.