הרב קוק לא היה חרדי. זה לא מקרי שרבים מהרבנים החרדים לא הסכימו עם דרכו {בלשון המעטה} ועד ימינו אין ישיבה חרדית שמכניסה את ספריו של הרב קוק לאולם הישיבה וודאי שלא לומדים את כתביו.

החרדים התבססו בעולמם הרוחני על הפחד. הם חרדים . מי שחרד באמונתו חייב לצמצם את עולמו ואת תורתו מפחד ל"תקלות". יראת הפחד היא המובילה את עבודת ה' שלהם.

"מי שאין נפשו משוטטת במרחבים , מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, אינו סובל הריסות רוחניות , אבל אין לו גם בניינים עצמיים כמו השפנים שהסלעים מחסה להם " {אוה"ק חלק ב}

הרב קוק היה ההיפך הגמור. הוא היה אוהב ה' גדול. לכן, הוא היה שייך והקיף עולם ומלואו, עולמו של הבורא אותו אהב. עולם התורה שלו לא היה מצומצם למספר מסכתות בש"ס ,אלא לתורה כולה על כל מקצועותיה. הוא קרא לחזור לנשמת התורה אותה החרדים עזבו לדעתו . {עי' אגרת תפ"ג} הוא היה אוהב גדול של עם ישראל ,ארץ ישראל והלאומיות הישראלית.

נכון, הוא קיים את כל התורה כולה והקפיד על מצווה קלה כבחמורה ,אך כל זאת מתוך אהבת ה' ולא מתוך "חרדיות". הוא הקפיד מאד על אהבת כל הבריות, על לימוד זכות ואהבת ישראל דווקא בעת ירידה וזלזול בתורה , שהוא "מקצוע גדול בתורה וחכמה עמוקה." {אורות ישראל} מובן שאהבתו לא סתרה מחאה ומלחמה חיובית כנגד חילול ה'. אבל כפי שכתב לאנשי אגודת ישראל כי צריך לדעת כיצד להיאבק נגד עוזבי תורה. יש לדעת מה נקודת החיוב שבהם ומתוך כך להיאבק רק בצדדים השליליים שבהם ולא כנגדם באופן מוחלט. זאת בניגוד מוחלט לדרך החרדית מאז ועד ימינו. הפחד גורם "לירות" לכל כיוון ללא יכולת הבחנה לאן יורים. כפי שכתב הרב קוק ,החרדה מביאה לצורך ללכלך על אחרים ללא הבחנה ולהתפרנס משלילת האחר.

הרב קוק היה אוהב גדול. אוהב ה' אוהב עמו וארצו, אוהב את העולם כולו. אהבה זו פירנסה את עולמו ותורתו , ומתוכה היה מקום גם לביקורת בונה ואוהבת.

==

הרב זאב קרוב הוא דובר איגוד ישיבות ההסדר.