כאשר הסתובבתי בקמפוס, ושמעתי על הגלים שההפגנה היכתה בציבור הסטודנטים, ראיתי חובה לעצמי להעלות על נס עוולה מוסרית ממדרגה ראשונה שהתאחדות הסטודנטים הארצית עומדת בראשה, שכן קשה לראות בהפגנות הסטודנטים ברחבי הארץ צעד נקי מהשקפות פוליטיות, צעד שתכליתו היחידה היא קידום הסטודנט הישראלי ושיפור תנאי הלימוד שלו.

ההיסטוריה לימדה אותנו לא פעם, שעל מנת לצבור כח פוליטי ולגרוף אהדה ציבורית, מספיק לקחת שעיר לעזאזל ולהצעיד את העם אוחזי לפידים ואלות לציד מכשפות. בתקופתנו הדבר מסובך יותר להוציא לפועל, שכן ישנן זכויות אדם, זכויות אזרח, זכויות פרט וכו', אך השעיר החרדי הוא הקל ביותר לניגוח, שכן יש בו שתי מגרעות, האחת חמורה מחברתה.

הראשונה היא שהחרדי משתמט מחובותיו האזרחיות, אבל זהו הפגם הקל יותר, שהרי לא חסרים מגזרים נוספים המשתמטים מחובותיהם וזוכים ליחס מועדף ולתקציבים מיוחדים. המגרעת העיקרית של החרדי היא היותו יהודי, וככזה כל חובות המוסר חלות עליו, אך אין לו אף זכות לגוף זכויות אדם אחד שיקום להגנה על זכויותיו, כי החרדי הוא סמל ל"אני" השונה.

אני משתעשע במחשבה היפותטית, ומדמיין כי התאחדות הסטודנטים יוצאת בקריאה להפגין למען שוויון הזכויות והחובות לבדואים. הרי מדובר על אוכלוסיה שפחות מאחוז ממנה מתגייסים, שיעור האבטלה בה מהגבוהים בארץ, ומדי שנה מוקצים תקציבי ענק (בסדר גודל של כמה מאות מיליונים לאוכלוסיה המונה פחות מ-200,000 איש), "לשחד" אותם להפסיק בבניה הבלתי חוקית בנגב.

אני מעלה בעיני רוחי את כותרות העיתונים למחרת, "הסטודנט הישראלי המכוער", "גזענות בעלייה", "ההתאחדות נגד הסטודנטים הבדואים" וכו', לא קשה לדמיין את הסערה הרבתי שהיתה גורמת קריאה כזו, אף בקרב הסטודנטים הלא בדואים, אבל כנראה לובן עורם של החרדים או שמא בגדיהם השחורים כעורב הם שהופכים אותם מאוכלוסיה אקזוטית ושונה, לאוכלוסיה שנואה ונרדפת.

נדמה כי התאחדות הסטודנטים שכחה בשכרון סערת הקרב בה היא מצוייה, כי עליה להתנהל כגוף א-פוליטי, כגוף המוביל את כלל הסטודנטים במאבקים חברתיים, אולם משום מה לא זכורות לי זעקות הסטודנטים בעת שראש ממשלה ושר אוצר ריפדו את כיסיהם במיליונים (וכי היה תמים אחד שחשב שזה לא פוגע לו בכיס?), לא ראיתי אותם נאבקים ברחובות, לא על זכויות הנכים ולא על זכויות המקופחים. אפילו על זכויותיהם העתידיות הם לא הרימו קול, כל חוק דרקוני יכול לעבור בשקט מתחת לאפם של ראשי ההתאחדות ושל הסטודנטים, אך לא חוק המציע הבטחת הכנסה לאברכים.

מצדם זה בסדר שבתי הסוהר מקבלים תקציב שנתי של שני מיליארד וחצי שקלים, מפני שעשרים וחמשה אלף אסירים (מדובר על כ-100,000 ₪ שנתיים לאסיר) זקוקים לטלוויזיה עם כבלים, עיתונים, מגזינים, לימודי תואר ראשון(!!!), 1200 ₪ חודשיים לקנייה בקפיטריה, ואפילו שדרוג הארוחות המתוכנן השנה בעשרה מיליון שקלים נוספים.

איתם אנחנו בסדר, הרי ככלות הכל הם רק פושעים, אין זה נורא שרובם לא שירתו בצבא, שהתרומה שלהם לחברה היא רצח, אונס וגניבה, אנחנו לא מעוניינים שההטבות שלנו כסטודנטים יהיו לפחות כמו שלהם, ולא, לא כי שירתנו בצבא ואנו עובדים לפרנסתינו, אלא סתם כי לא דקרנו מישהו שביקש שנפסיק לעשן.

לא ולא רבותיי, אנו מעוניינים שהחרדים לא יקבלו! חס וחלילה לא נצא להפגין על הבזבזנות של משרד הבטחון, לא עלה על דעתינו להפגין כשבידינו שלט פוטוגני עם סיסמא "השקעה בהשכלה, ולא כספים לבטלה" כשבממשלה מונו תשעה שרים בלי תיק, שעלותם היא, באופן אירוני 127 מיליון שקל בשנה, מבחינתנו זה עוד נסבל, רק שהכסף לא יהיה לחרדים, לא שאנחנו נגדם, כמו שציין איציק שמולי, אנחנו בעד הסטודנטים, ספציפית אתמול היום וכנראה גם מחר אנחנו נגד החרדים.

אך מי אני שאבוא להרוס את המגדלים הפורחים, חסרי האחיזה במציאות, שבנו בהתאחדות הסטודנטים והעומדים בראשה, הרי ההגיון והעובדות הם לא עמוד האש בפני המחנה שלהם, השנאה והבערות הם אבן היסוד שם, אם מחר אותם אברכים יקבלו הבטחת הכנסה ממשרד הרווחה ולא ממשרד החינוך הם ודאי ירשמו לעצמם הישג, כי מטרתם העיקרית הושגה, לא המטרה הכתובה על פרוספקט חסר ערך על שוויון והעלאת התמיכה בסטודנטים, אלא המטרה העיקרית ביטול הסיוע לאוכלוסיה במעמד סוציו-אקונומי נמוך.

אז ההתאחדות תוכל לטפוח לעצמה על האגו, ולציין מאבק מוצלח, אך המציאות הישראלית תצטרך לסמן את הימים הללו כימים שחורים, בהם ניהלה התארגנות חברתית האמורה לייצג את כלל החברה הישראלית על כל גווניה, מאבק פוליטי נטו במגזר החי במדינה על רקע היותו שונה ומוקע בידי המדיות.

==

יונה קוסקס הוא סטודנט לתואר ראשון בטכניון