בחודש ינואר 1988 נסע דב קלמנוביץ, רואה חשבון צעיר, מביתו שבישוב בית אל עבר מקום עבודתו בירושלים. בפאתי העיירה אל בירה, השליך נער פלסטיני בקבוק תבערה לעבר רכבו, הרכב נדלק ודב החל להישרף.

רוני עוזרי, תושב הישוב פסגות שעבר במקום עם רכבו זיהה את שהתרחש, הוא השליך את דב אל השטח שבצד הכביש והחל מגלגל אותו בעפר כדי לכבות את האש.

דב פונה לבית החולים במצב אנוש כשכוויות מכסות 75 אחוזים משטח גופו. דב ניצל, הוא התגבר על סכנת החיים והחל בהליך שיקום ממושך שכלל ניתוחים רבים מאוד. הרופאים שמדדו את אחוזי הנכות המגיעים לדב על פי הסרגל המקובל, הגיעו ל-283 אחוזים אך מכיוון שמבחינה בירוקרטית מחשבי אגף השיקום אינם מכירים מספר של יותר מ-100, בתעודת הנכה שניתנה לו נכתב כי יש לו 100 אחוזי נכות +.

דב סיים את השיקום. הוא התעקש לחזור לעבוד ובכך היה לאחד הבודדים שמחזיקים בתעודה של מאה אחוזי נכות כתוצאה מפיגועי טרור אך עובדים בכל זאת. הוא החל להיות מעורב בפעילות ציבורית למען נפגעי הטרור. הוא ייסד את הארגון היציג של נפגעי פעולות איבה, היה מעורב בפעולות להשוואת מעמדם של נפגעי פעולות הטרור למעמדם של נפגעי וחללי צה"ל ויזם את הקמת האנדרטה לנרצחי הטרור בהר הרצל.

דב ביצע עוד שורת תפקידים ציבוריים והקים את ארגון "זוכרים" אשר מפיק את האירוע המרכזי בבריכת הסולטן בירושלים מדי ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. לפני כשנה דב נבחר כחבר מועצת עירית ירושלים ולאחר הבחירות מונה למשנה לראש העיר. דב הוא דוגמה לדבקות, לעקשנות בלתי מתפשרת ולאמונה בחיים וביכולותיו של האדם.