בית המשפט קבע: נעמי רגן העתיקה מספר אחר

ביהמ"ש המחוזי בירושלים פסק שנעמי רגן והוצאת הספרים 'כתר' יפצו את הסופרת סודי רוזנגרטן ב73,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים, סילוף, הסוואה והעתקה ספרותית של חלקים "ממשיים ומהותיים" מחיבורה 'שידוך משמיים' לתוך ספרה של נעמי רגן 'עקדת תמר'. הסופרת רוזנגרטן, קשישה (82) חסידת באבוב שגוללה בחיבורה ברגישות ובטהרה את סיפור השידוך האישי של בנה כבן תורה בעולם החרדי, גילתה בתדהמה שרגן העתיקה אותו בהקשרים בלתי צנועים וביקורתיים כלפי עולמה החרדי.

השופט שחם: "הפרק האמור נטוע בספר שהוא זר לתפיסותיה ולרוחה של הגב' רוזנגרטן כאשה חרדית. אני גם נותן משקל לשיקולי הרתעה שמטרתם למנוע מהגב' רגן וממפרים פוטנציאלים מלבצע הפרות דומות בעתיד", רוזנגרטן: "הסיפור האישי שלי הועתק, חולל ונעקד על מזבח הרייטינג של נעמי רגן, אני שמחה שהצדק יצא לאור".

כזכור זו תביעת זכויות היוצרים השלישית כנגד נעמי רגן, שהוגשה ע"י משרד עו"ד גלעד קורינאלדי מבכירי המומחים לזכויות יוצרים בישראל. עו"ד קורינאלדי בירך על הפסיקה החשובה והדגיש ש"פסק הדין הוא בשורה חשובה לסופרים ומסר מרתיע למעתיקים, ביהמ"ש הרחיב את ההגנה והשמירה על זכויות היוצרים".

בפסק הדין התקדימי קבע השופט עודד שחם באופן חריף כי רגן ביצעה "העתקה של חלקים מהותיים וממשים" מיצירתה של רוזנגרטן "העולים לכדי הפרת זכויות היוצרים בסיפור" וכי "קיים דמיון מהותי במבנה ובתוכן" (סעיפים, 48, 31 לפסק הדין). ביהמ"ש לא ברר את מילותיו, דחה את טענת רגן כי מדובר בהשראה או שאילת רעיונות וקבע כי מדובר: "בפשטות, בהעתקה" וקבע ש"סיפורה של התובעת היה בפני רגן בעת שכתבה את ספרה" (סעיפים 51,60 ), השופט שחם בחר בדימוי משלו כדי לתאר את ההעתקה הספרותית: "טביעות האצבע" של הסיפור "שידוך משמיים" ניכרות בבירור בספרה של הנתבעת" (עמ' 16 לפסק הדין). השופט שחם התרשם כי "מדובר בדמיון בולט, המתקבל מהשוואה נרחבת, ממנו עולה העתקה של חלקים מהותיים וממשים מסיפורה של התובעת" (סעיף 58, עמ' 19 לפסק הדין).

בית המשפט דחה את טענת רגן כי השימוש שעשתה ביצירת רוזנגרטן הינו "שימוש הוגן". בעניין זה הוסיף כי הנתבעת לא בקשה כל הרשאה וקבע תוך ביקורת חריפה, כי רגן באופן חמור אף "בקשה להסוות את ההעתקה באמצעות שימוש במילים נרדפות או שינויים קוסמטי" שלא שינו את התוכן.

בית המשפט קבע כי עסקינן "בהעתקה של יצירת התובעת, תוך התאמות ושינויים מתחייבים על מנת שניתן יהיה לשלבה בספרה" (עמ' 23). בית המשפט אף הוסיף וקבע כי השימוש שעשתה רגן ביצירתה של רוזנגרטן יש בה משום סילוף סיפורה של רוזנגרטן, שכן יצירתה "נטועה בספר שהוא זר לתפיסותיה ולרוחה של הגב' רוזנגרטן כאשה חרדית" (עמ' 31). וכי ההעתקה המהווה פגיעה בכבודה היא "תוצאה סבירה ומתבקשת של הסילוף האמור" (עמ' 31). עוד הוסיף בית המשפט וציין כי "ממכלול הראיות שבפניי עולה כי הגב' רגן ידעה, ולמצער היה עליה לדעת, כי היא עושה שימוש שלא דין ביצירתה של התובעת" (עמ' 33 לפסק הדין).