מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו. נצח ישראל ההיסטורי חוזר להופיע בהתעוררות של מיליוני יהודים לעלייה ארצה, להתיישבות ולצמיחה. "בונה ירושלים ה' – נדחי ישראל יכנס". ישנה תעופה אלוקית אדירה המפעמת בליבותיהם של יהודים בכל קצוות תבל. תנועה זו ממשיכה, גלויות מתחסלות, משפחות עולות, ואף יחידים – בנים ובנות – באים להילחם ולחיות בישראל.

מופיע פלא היסטורי של עם נרדף ומושפל הקם על רגליו לאחר אלפיים שנה. זוהי נשמת הגאולה, אך מהו גופה? הלא היא מדינת ישראל על כל מערכותיה – הכלכלית, התעשייתית, הצבאית, ומעל הכול – כנסת, ממשלה וראש ממשלה. אנו מברכים: "רופא כל בשר ומפליא לעשות", מחבר בין נשמה לגוף. אלא שבשונה מהגוף הפרטי, הגוף הלאומי גדול, כללי ועוצמתי הוא.

ומהו המזון הלאומי המחבר בין רוחניות האומה לגופה? מזון זה הוא התורה ומצוותיה, הפרטיות ובייחוד הציבוריות. המצוות שבפרהסיא הציבורית מחברות בין הסיעתא דשמיא האלוקית החופפת עלינו לבין החיים הציבוריים הגשמיים שלנו. זו היא מדינה יהודית, לכך ייחלנו אלפיים שנות גלות. אף אם אין אנו מתערבים בחיי הפרט בביתו, הרי הציבוריות שלנו יהודית היא – שמירת שבת, גירושין ונישואין, גרות ומעל הכול – רבנות ראשית – המנהלת ופוסקת לעם כולו.

והנה קמים אנשים בזדון וביד גאווה ומנסים לפרום את נשמתה של האומה מגופה הציבורי. במדינה הם רוצים מדינה אזרחית חילונית וחפה מכל סממן דתי. הדת תישאר לאנשים ולקהילות הפרטיות בד' אמותיהם. מנסים הם להחזירנו לגלות בה המדינות התנהלו ע"פ תפיסתם הערכית של הגויים, וחיי היהדות נשמרו רק בבתים ובקהילה היהודית פנימה. ביודעין מוחקים את היהדות ואת התורה הציבורית והממלכתית; ומעל הכול בזים ללב האומה – הרבנות הראשית – ורומסים אותה.

מי יכול לעמוד בפרץ? רק מפלגה דתית ממלכתית חזקה הנלחמת על יהדותה של המדינה. בעבר, כל עסקני המזרחי-המפד"ל נלחמו על חקיקת החוקים הדתיים המשפיעים על הפרהסיא הציבורית. לפני הבחירות, קרא הבית היהודי לכל החברים לחזור הביתה, 'חִזרו לציונות הדתית ונגשים את חזונה ודרכה', הם אמרו. והנה, לא זו בלבד שאין מפלגה זו נלחמת בחקיקה אנטי דתית ואנטי ממלכתית זו, אלא שאנשיה אף מקדמים חלק מן החוקים. לא רק שאינה פורשת מהקואליציה והממשלה אלא שעצם ישיבתה כנציגה דתית מאפשרת חקיקה זו. והרי מה המשותף כיום למפלגות הקואליציה? תהליך מדיני? פתרון המצוקה הכלכלית של שכבות העוני? הלא המשותף הוא חקיקה נוראה זו!

עת מבחן היא למפלגה זו – עליה להחליט: האם היא מפלגה כללית חילונית ע"פ ערכי הציונות הדתית, כפי שהתבטא אחד ממנהיגיה שערכיה הם לאומיים ומסורתיים אך לא דתיים; או שמא היא מפלגה דתית שהתורה והמצוות הן נשמת אפה?

אם האפשרות השנייה היא דרכה, הרי שעליה לעזוב מיד את הממשלה הרעה הזאת, זה לא עניין של חשבונות מה נרוויח ומה נפסיד מכך אלא של נאמנות לאמת ולדרך. שתיקתה והמשך ישיבתה יכריזו עליה שאיננה מפלגה דתית עוד . משמעות הדבר היא שכל מי שהתורה ומצוותיה יקרות לה, לא יוכל יותר להצביע למפלגה זו, החוברת למגמות הרסניות המוחקות את יהדותה של המדינה.

הימים הקרובים יוכיחו! הגענו לשעת האפס – אין עוד דילים ותעלולי מילים קואליציוניים. במעשיה תודיע מפלגה זו לציונות הדתית ולאומה כולה מי היא באמת, דתית או חילונית?

בציפייה לישועת אמת בקרוב,

==

הרב יעקב דביר הוא ר'מ בישיבת מצפה רמון וחבר מרכז ליב"ה