רב קהילת רמב"ן בירושלים, הרב בני לאו, אינו שבע רצון מתהליך הבחירות לרבנות ירושלים וטוען כי הרבנות של פעם, "הרבנות הקהילתית", כדבריו, שרבניה היו באים מתוך תחושת שליחות, כבר אינה קיימת.

במאמר שפרסם כשעה וחצי לפני פתיחת הקלפיות בירושלים, תחת הכותרת "בראשית היתה רבנות קהילתית", תיאר הרב לאו את הרבנות הקהילתית.

לדבריו, הרבנות הקהילתית הייתה "סוג של ריקוד עדין בין ציבור לבין איש מקצוע שבו מנווטים הכל את חייהם הרוחניים בתיאום תנועת נפש ובקשב עמוק. קהילות שונות בחרו רבנים שונים שמסוגלים להיכנס איתם לזירת הריקודים הזו. רבנים נכנסו למשרתם מתוך תודעת שליחות ושירות לאותו ציבור שבחר בהם".

עם זאת, סבור הרב לאו, כי המצב השתנה וכי "המדינה המודרנית הביאה עמה את מה שמכונה "רב מטעם" השלטון, ביטוי נלעג לנושא משרה שאינו נבחר מבפנים אלא מבחוץ ואינו משרת את הציבור אלא את השררה. כך הפך המנהיג לפקיד".

"בהכלאה עגומה של השלטון העות'מני והשלטון הבריטי נוצרו במדינת ישראל שתי משרות פקידותיות שכאלה. הגיבנת הפקידותית הזו נותרה יחידה בגוף האומה שהצליחה לייצר קיבוץ גלויות ולאחות רבים מפצעי הניכור והבידול שבין תפוצות הגולה", כתב הרב לאו.

הרב לאו סבור כי השנים הרבות בהן לא היו בירושלים רבנים ראשיים "היו שחרור מכס הרבנות הרשמית. פקידים חרוצים יותר או פחות מילאו את תפקידי המחלקות השונות בשירותי הדת ואיש לא חש בהיעדרה של מנהיגות רוחנית כוללת לעיר. הרחוב החרדי מעולם לא ראה בפקידות הזו סוג של מנהיגות, הציבור החילוני למד להסתפק ברבני שכונות לצורך הענקת חומש בכתה א', בתי הכנסת בירושלים משגשגים, מקומות לימוד עמוסים בציבור תאב דעת, הרוח מתפשטת על פני כל העיר וטוב היה לכל".

"עד שהגיע לעיר ראש חדש והכריז (לפני חמש שנים) שהוא יעמיד רב ציוני לעיר. וכך נכנסה ירושלים לחמש שנות קנוניות ומזימות, הקמת גוף בוחר ופסילתו וחוזר חלילה. זה פוסל את זה וזה את זה. מערכה מכוערת וחסרת רוח. פס הקול שמלווה את המערכה הזו חסר כל קשר לדת, לתורה, להנהגה. כולו פצע וחבורה ומזימה וקלקלה".

"המפלגות החרדיות נאבקות על המשרה כאילו נוגעת היא למישהו מקהלם. מעולם לא ראו את הרבנות כנוגעת להם. הם לא יאכלו מהכשרות של הרב הפקיד הנבחר, הם לא יסמכו על העירוב שלו, הם לא ירשמו אצלו לנישואין.
המפלגה שמתהדרת בפוליטיקה חדשה שבה כאילו "משהו חדש מתחיל" פעלה באותו דגם של משרות למקורבים ובניית גוף בוחר מותאם למידותיה. שום חשיבה חדשה על מבנה הרבנות וחידוש פני הקהילה, שום יצירה מרעננת, מה שהיה הוא שיהיה. הקרוב לשלטון יזכה במנעמיו".

בהמשך דבריו כותב הרב לאו כי המאבק בבחירות לרבנות הוא מאבק "על שררה נטולת אלוהים".

"כך, מנוגבים מכל שמחה ומכל תקווה הגענו ליום הבוחר", כותב הרב לאו.

עוד מוסיף הרב לאו כי "בעוד פחות משעתיים ייפתחו הקלפיות וארבעים ושמונה אנשים יצביעו עבור שני המועמדים הראויים או הפחות מזיקים בעיניהם. איש לא ייצג את הקהילות אלא את הפוליטיקאי החפץ ביקרו".

בסיום דבריו הור מבהיר כי "אני כותב את הדברים עכשיו, כדי שלא יהיו הדברים כרוכים בתוצאה זו או אחרת. אכן בושת פנים. אוי לו למקצוע הרבנות שירד לשפל שכזה, אוי לה לתורה שמתבזה בידי עסקנות קטנטנה ואוי לנו תושבי העיר היפה הזו שמשלמים את מחיר החרפה".

"ואולי עכשיו, אחרי המערכה הרעה הזו, יתעוררו כל הכוחות הטובים שבנו ויפעלו לחידוש פניה של הרבנות הקהילתית שתוכל להחזיר את יופייה של הרבנות והתורה למקום הראוי לה".