יוסף שולינין נולד בסיביר בשם איגור, בגיל 18 משפחתו עברה לגור במוסקבה. בביתם לא דיברו בכלל על יהדות, אך יום אחד מצא יוסף ספר מתכונים מהמטבח היהודי הוא שאל את הוריו לפשר הספר והם גילו לו כי יש להם שורשים יהודים.
לאט לאט יוסף למד מה זה להיות יהודי ומהי היהדות. בגיל 24 בפעם הראשונה הוא טס עם "תגלית" לארץ ושם הכל השתנה. וכך הוא מתאר: "זאת הייתה באמת תגלית בשבילי, גילית שני דברים אחד שאני לא יהודי כי רק אבא היה יהודי ושתיים שאני רוצה להעמיק בזה ולמצוא משמעות".
(יוסף שולינין , צילום: מיכאל אלכסייב)
"הייתי הכי מאושר עלי אדמות"
בגיל 27 עלו יוסף ואשתו בפעם הראשונה לישראל והתיישבו בקיבוץ עין צורים. "התחלנו לשמור מצוות, לעבור אולפן גיור, ללמוד עברית וקיבלנו משפחה מאמצת שעזרה לנו מאד, סיימנו את הגיור שלנו והתחלנו חיים אחרים, עם השם החדש הגיע מזל חדש".
יוסף חוזר לרגע החתונה: "התחתנו בקיבוץ, זה היה הרגע הכי יפה בחיי, התחתנו לפי המסורת היהודית ומן הסתם לא היו לנו מכרים רבים אבל פתאום הרחבה בחוץ התחילה להתמלא במאות מאות של אנשים, מכל מיני מקומות בארץ, הייתה חגיגה מטורפת, הייתי הכי מאושר עלי אדמות".
(צילום: דובר צה"ל)
בלוג ברוסית שהפך לכלי הסברה
לאחר החתונה הזוג גר עוד שנה בארץ וירד חזר לרוסיה, בגלל העבודה, יוסף קיבל תפקיד בכיר ברוסיה וכאן בארץ הוא לא מצא בקלות עבודה. "חזרנו אנשים אחרים, נכנסנו לקהילה המקומית לתפקיד של שליחות, עשינו עבודה טובה במשך שש שנים עם הצעירים היהודים, במקביל כל הזמן התפללתי לחזור לארץ, אבל לא הייתה לי ההזדמנות כלכלית לחזור".
ואז פרצה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, אשתו של יוסף היא מאוקראינה והם החליטו שחוזרים, יוסף מצא עבודה כפרויקטור לעליה ולקליטה בנגב ובגליל ובנוסף יצר בלוג ביוטיוב ובאינסטגרם על נושאים של יהדות וציונות ברוסית, כשפרצה המלחמה הבלוג הפך לכלי הסברה בו יוסף דברר את כל מה שקורה בישראל.
בשבעה באוקטובר יצא יוסף למשמרות סביב הקיבוץ, היה חשש שמחבלים יגיעו גם אליהם והוא החליט כי הוא יוצא לסיורים בלי נשק ובלי כלום, יחד עם שותף ערבי שהיה שומר מקצועי עשו סיורים ודיברו על המצב ובכל זאת יוסף הרגיש שהוא צריך לעשות יותר.
יוסף פנה למשטרה והם שלחו אותו להגיש טפסים לצבא לגיוס שלב ב', לכל מי שפספס את הגיוס בגיל 18. "מילאתי טפסים ושכחתי מהם, כעבור זמן מה אני מקבל טלפון: תתייצב מחר בבקו"ם עם החפצים שלך. לא הבנתי אפילו מה זה, אם יפטרו אותי מהעבודה, לא ידעתי כלום. חודשים ושנים אני חולם להתגייס אבל ידעתי שאני מבוגר מדי בשביל זה.
"יצאתי אדם אחר"
הגעתי לתל השומר, קיבלתי מדים ודיסקית ולא האמנתי שזה קורה לי, עברתי טירונות של שבועיים עם המחזור הראשון של החרדים, וזה היה מדהים ומשם עברתי מיד למילואים. חשבתי שבגלל ההסברה ישבצו אותי בתפקיד בדובר צה"ל או פיקוד העורף אבל שובצתי לרבנות הצבאית לפלוגת הזיהוי בדרום – הסבירו לי מה התפקיד כולל ונכנסתי לעבודה.
ביום הראשון שהתייצבתי היה האירוע הראשון בשבילי בדרום, זה היה מאד מפחיד אבל מתברר שאני מסוגל לעשות את זה ויצאתי בסדר גמור לעומת מה שציפיתי יצאתי אדם אחר.
(צילום: מיכאל אלכסייב)
לפני המלחמה הלכתי לבקר את הרב שלי בירושלים וגם אחרי שהמלחמה פרצה הגעתי אליהם ואשתו של הרב שאלה את בעלה אם זה אותו אדם. היא לא זיהתה אותי.
"זה המקום שלי, פה בארץ ישראל"
הפלוגה של יוסף יושבת בסמוך לעזה, הנופלים מובלים אליהם באמבולנס, יש שני צוותים של זיהוי, משם נוסעים להודיע למשפחה בצורה הכי טובה כדי שלא תגיע אליהם הבשורה משמועה ולאחר מכן החללים מגיעים למחנה שורה ומשם תהליך להכנה לקבורה.
הרגשתי כל מיני תגובות למושג של מוות, לא חוויותי מוות לפני המלחמה, הייתי בהלוויה אולי פעמיים ופתאום אני מגיע לצבא וזה חלק מהשגרה. שם קיבלתי את המשמעות לחיי, על מה אני מבזבז את הזמן, הבנתי שהכל זמני, הסבל השמחה יחסים עם אנשים הכל זמני. כשאתה עובר את חייך בלי חוויות של חיים ומוות, אתה לא חושב הרבה, עובדים, יושבים מול הטלוויזיה ופתאום אתה צולל לשליחות חייך"
יוסף מסכם כי מסע החיים הוביל אותו לשליחות חייו, הוא שמח בכל יום שהוא משרת את המדינה וגאה להיות חלק מהצבא גם בגיל 37. "אני אמשיך להיות פה כל עוד יצטרכו אותי, אני שמח עם החברים פה וזה המקום שלי, עם כל הכאב שראיתי, פה בארץ ישראל"
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
