לא מעט פעמים שמענו את הבדיחה שמספרת על יהודי פולני שמלין על כך שלא הוזמן למימונה ומגיב שגם הוא לא יזמין את חבריו המרוקאים ליום השואה. זה באמת ככה?

האמנם יום השואה הינו יום של יוצאי אירופה, האמנם השואה היא שואת יהדות אירופה?

הרי ידוע שכוונתו של היטלר הצורר הרשע הייתה להשמיד את כל עם ישראל במסגרת כיבוש כל העולם, ואף היהודים שהיו בארץ ישראל ועקבו אחרי התקדמות הגרמנים חששו לחייהם בשלב מסויים. אם אכן השואה כוונה לכלל העם היהודי, האירוע שמציין אותה הוא אירוע לאומי ואינו חס ושלום אירוע עדתי.

וגם אם לא היה כן, ונאמר שבכוונה תחילה רצו הגרמנים להרוג אפילו רק את יהודי גרמניה, האם אין זה נוגע לכל עם ישראל?!  האם כאבו של יהודי אחד בקצה העולם לא משפיע באמת על יהודי אחר בקצהו השני? הרי אח לצרה יוולד, וכולנו רקמה אנושית אחת חיה. יעידו על כך הכאב שחוו כל עם ישראל כאשר היה נתן שרנסקי שבוי אצל הרוסים, ויונתן פולארד אצל האמריקאים, וכן לצערינו גם עכשיו הכאב הגדול שיש בכל העם היהודי בעקבות החטופים בעזה. כשניתן גם להיזכר בריקודי השמחה של חסידים בקרית גת כאשר שוחררה החיילת אורי מגידיש.

 

השואה הייתה הניסיון שהצליח ביותר במהלך ההיסטוריה להשמיד את עם ישראל, אמנם אין זה אומר שניסיונות כאלה לא היו לפניו או נגמרו אחריו. ניתן לראות את זה במאורעות תרפ"ט במלחמת השחרור במהלכים שהובילו למלחמת ששת הימים, בוודאי במלחמת יום כיפור, וגם במה שקרה לעם ישראל בשמחת תורה תשפ"ד.

סיפור השואה טרם נגמר, כי אמנם מי שמנסה לא נוחל הצלחות גדולות אך עם ישראל צריך לזכור שהשואה כלפי עם ישראל עדיין נשארה ברצון של כמה מאומות העולם הקרובות והרחוקות. אמנם דווקא הרצון להשמדת העם היהודי מעורר את האהבה שיש תמיד בין כל חלקי העם על כל גווניו ומזכיר תמיד את היסודות הלאומיים החזקים שעליהם אנו בנויים. יחד עם זיכרון השואה נביא את זיכרון הכאב היהודי שקיים בעולם על כל העוול שנעשה לעם המיוחד שלנו ונדע מכאן להתאחד ולהישאר כך תמיד.

==

נריה נווה הוא מהנדס ומרצה